מבריאת העולם עד המבול
עצמו עיניים ודמיינו עולם שזה עתה נולד: אור ראשון נשפך על פני תהום, גן רווי ריח פרי ועצים שזה עתה נבראו, ונשמת חיים באפיו של אדם יחיד שפוקח עיניים אל בוראו. עשרה דורות חיו בין הבריאה למבול, דורות של ענקים שהאריכו ימים מאות שנים: אדם שראה את חטאו ואת גירושו מן הגן, חנוך שהתהלך את האלוקים, מתושלח הזקן שבזקנים. אך לצד גני העדן צמחו גם קין ודורותיו, והארץ התמלאה חמס. בסוף התקופה עומד איש אחד, נח, צדיק תמים בדורותיו, מקציע קורות עץ גופר ומורח זפת, בעוד שכניו לועגים. ריח הגשם הראשון כבר באוויר.
- שנת 1 · 3760 לפנה״ס
בריאת העולם ואדם הראשון
בכ״ה באלול נברא העולם, וביום השישי, א׳ בתשרי, נברא אדם הראשון בצלם אלוקים, ונופחה בו נשמת חיים. בו ביום הוכנס לגן עדן, נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת, נבראה חוה מצלעו, חטאו בעצת הנחש וגורשו מגן עדן. אדם הראשון המליך את הקב״ה על כל הבריאה באמירת ״ה׳ מלך גאות לבש״.
- בערך שנת 41 · 3720 לפנה״ס
קין והבל
בניו הראשונים של אדם הביאו מנחה לה׳. אל הבל ואל מנחתו שעה ה׳, ואל קין ומנחתו לא שעה. קין קם על הבל אחיו והרגו, הרצח הראשון בתולדות האנושות. קין נענש בגלות ונע ונד בארץ, ומכאן למדו חז״ל את חומרת שפיכות הדמים: ״כל המאבד נפש אחת, כאילו איבד עולם מלא״.
- שנת 130 · 3631 לפנה״ס
לידת שת
לאחר מות הבל נולד לאדם וחוה בן ״בדמותו כצלמו״, שת, שממנו הושתת העולם. כל האנושות שלאחר המבול מתייחסת אליו, שכן נח בא מזרעו.
- שנת 235 · 3526 לפנה״ס
לידת אנוש, ראשית העבודה הזרה
בימי אנוש ״הוחל לקרוא בשם ה׳״, לשון חולין. כפי שביאר הרמב״ם (הלכות עבודה זרה פ״א), בדור זה טעו בני האדם לכבד את הכוכבים והמזלות כ״משרתיו״ של הבורא, ומטעות זו התדרדרו במשך הדורות לעבודה זרה גמורה, עד ששכחו את בוראם.
- שנת 622 · 3139 לפנה״ס
לידת חנוך
״ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו, כי לקח אותו אלוקים״, חנוך היה צדיק בדור פרוץ. בשנת תתקפ״ז, בהיותו בן 365 שנה, נלקח מן העולם קודם זמנו, כדי שלא יושפע מרשעת דורו.
- שנת 687 · 3074 לפנה״ס
לידת מתושלח
מתושלח הצדיק האריך ימים יותר מכל אדם, 969 שנה. חז״ל מסרו שהיה עוסק בתורה ובמעשים טובים, ובזכותו נתעכב המבול: הקב״ה המתין עד פטירתו, ושבעת ימי האבל עליו הם ״שבעת הימים״ שקודם המבול.
- שנת 930 · 2831 לפנה״ס
פטירת אדם הראשון
אדם הראשון נפטר בן 930 שנה, שכן ויתר משנותיו שבעים שנה לדוד המלך, על פי המדרש. נקבר על ידי שת בנו. עמו נסתיים הדור הראשון של האנושות, כשעדיין חיו רוב הדורות שאחריו, למך אבי נח כבר נולד בחייו.
- שנת 1056 · 2705 לפנה״ס
לידת נח
״זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו״, עם לידת נח פסקה הקללה שנתקללה האדמה בחטא אדם. נח היה ״איש צדיק תמים בדורותיו, את האלוקים התהלך נח״, יחיד בדור שכולו השחית את דרכו.
- שנת 1536 · 2225 לפנה״ס
הגזירה על דור המבול
״ויאמר ה׳ לא ידון רוחי באדם לעולם... והיו ימיו מאה ועשרים שנה״, נגזרה גזירת המבול, אך ניתנו לדור 120 שנה לשוב בתשובה. נח נצטווה לבנות את התיבה במשך שנים ארוכות, כדי שישאלוהו בני דורו ויתעוררו לתשובה, אך הם לעגו לו ולא שבו.
- שנת 1558 · 2203 לפנה״ס
לידת שם בן נח
שם, הבן שממנו יצא עם ישראל, שימש לימים כהן לא-ל עליון, הוא מלכי-צדק מלך שלם על פי חז״ל, וייסד עם עבר נכדו את ״בית המדרש״ הראשון, ישיבת שם ועבר, שבה למדו האבות הקדושים.
- שנת 1656 · 2105 לפנה״ס
המבול
בי״ז במרחשוון נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. ארבעים יום ירד הגשם, והמים גברו על הארץ מאה וחמישים יום. כל היקום אשר על פני האדמה נמחה, ״וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה״. שנה תמימה עשו נח, משפחתו והחיות בתיבה, כשנח עוסק יומם ולילה בהאכלת הבריות, מידת החסד שבזכותה ניצל.
מהמבול עד אברהם
העולם מתחיל מחדש מתוך תיבה אחת שנחה על הרי אררט. ריח אדמה רטובה אחרי שנה של מים, קשת ראשונה נמתחת בענן, ומשפחה אחת יוצאת אל שממה דוממת לבנות עולם מבראשית. בני נח מתפצלים לשבעים אומות, ובבקעת שנער מתרוממת עיר ומגדל וראשו בשמים, המרד הגדול הראשון. הלשונות מתבלבלות, האנושות נפוצה על פני כל הארץ, והעולם שוקע באלילות: כל עיר ופסליה, כל בית וצלמיו. ואז, בין דורות של חושך, בעיר אור כשדים, ילד מביט בכוכבים ושואל את השאלה שתשנה את העולם: מי ברא את כל אלה? אורו של אברהם מתחיל לזרוח.
- שנת 1657 · 2104 לפנה״ס
היציאה מהתיבה וברית הקשת
בכ״ז במרחשוון, לאחר שנה תמימה, יצאו נח ובניו מהתיבה. נח בנה מזבח והעלה עולות לה׳. הקב״ה כרת ברית שלא יביא עוד מבול לשחת הארץ, ונתן את הקשת בענן לאות ברית. בני נח נצטוו בשבע מצוות, יסוד המוסר לכל האנושות: איסור עבודה זרה, ברכת ה׳, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, אבר מן החי, וחיוב הקמת מערכת דינים.
- שנת 1658 · 2103 לפנה״ס
לידת ארפכשד ושושלת שם
שנתיים אחר המבול נולד ארפכשד בן שם, וממנו נמשכה השושלת: שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור ותרח, אבי אברהם. בדורות אלו הלכו שנות חיי האדם והתקצרו.
- שנת 1723 · 2038 לפנה״ס
לידת עבר
עבר, נינו של שם, היה נביא, וקרא לבנו פלג על שם הפלגה שנתרחשה בסוף ימיו. על שמו נקראו בני ישראל ״עברים״. בישיבתו של עבר למד יעקב אבינו ארבע עשרה שנה קודם רדתו לחרן.
- שנת 1948 · 1813 לפנה״ס
לידת אברם, אברהם אבינו
בשנת א׳תתקמ״ח נולד באור כשדים אברם בן תרח, עשרה דורות מנח. ״בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו״: מתוך התבוננות בבירה הדולקת, בעולם ובסדריו, הסיק שיש מנהיג לבירה, ועמד יחיד מול עולם שלם של עבודה זרה. על כן נקרא ״אברהם העברי״, כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד.
- שנת 1958 · 1803 לפנה״ס
לידת שרה אמנו
שרי, היא שרה אמנו, בת הרן אחי אברהם, הצטרפה לאברהם במסע האמונה. ״אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים״, יחד קירבו את הבריות תחת כנפי השכינה.
- שנת 1996 · 1765 לפנה״ס
דור הפלגה, מגדל בבל
בשנת מות פלג ״ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים״, האנושות המאוחדת, בהנהגת נמרוד, בנתה עיר ומגדל וראשו בשמימה, למרוד בה׳. הקב״ה בלל את שפתם והפיצם על פני כל הארץ, כך נוצרו שבעים האומות ושבעים הלשונות.
- בערך שנת 1997 · 1764 לפנה״ס
כבשן האש באור כשדים
אברהם ניפץ את צלמי תרח אביו ופרסם את האמונה בא-ל אחד. נמרוד השליכו לכבשן האש, והקב״ה הצילו. זהו הראשון שבעשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו ועמד בכולם. הרן אחיו, שתלה הכרעתו בנס, לא ניצל.
- שנת 2006 · 1755 לפנה״ס
פטירת נח
נח נפטר בן 950 שנה, כשאברהם כבר בן 58, הדורות חופפים, ומסורת הבריאה והמבול עברה במישרין מדור לדור: שם בן נח האריך ימים עד ימי יעקב אבינו.
תקופת האבות
רוח מדבר חמה נושבת בין אוהלים בחברון, בבאר שבע, בבית אל. זו תקופת האבות: אברהם שאוהלו פתוח לארבע רוחות וריח בשר בן הבקר שהוא מגיש למלאכים עולה באוויר; יצחק החופר מחדש את בארות אביו וטועם את טעם המים החיים; יעקב איש תם יושב אוהלים, שנרדף ונאבק וזוכה לשם ישראל. כאן נכרתת ברית בין הבתרים, כאן נשמעת צעקת העקדה על הר המוריה, כאן חולם יעקב על סולם שראשו מגיע השמימה. שרה, רבקה, רחל ולאה בונות את הבית שממנו ייוולד עם. שנים עשר בנים, כתונת פסים אחת, ובור אחד בדותן שממנו תתגלגל הירידה למצרים. הכול כבר נטוע כאן, כמו זרע באדמה.
- שנת 2018 · 1743 לפנה״ס
ברית בין הבתרים
בהיות אברם בן שבעים נכרתה הברית הגדולה: ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״. נגזרה גזירת הגלות, ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״, ומניין ארבע מאות השנים החל מלידת יצחק. הובטחה הגאולה: ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״.
- שנת 2023 · 1738 לפנה״ס
״לך לך״, העלייה לארץ כנען
בהיותו בן 75 נצטווה אברם: ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״. אברם ושרי עזבו את חרן ועלו לארץ כנען עם ״הנפש אשר עשו בחרן״, הגרים שקירבו לאמונה. בארץ נגלה אליו ה׳: ״לזרעך אתן את הארץ הזאת״.
- בערך שנת 2027 · 1734 לפנה״ס
מלחמת המלכים והצלת לוט
ארבעה מלכים בהנהגת כדרלעומר הביסו את חמשת מלכי הכיכר ושבו את לוט. אברם רדף אחריהם עם חניכיו, הכם והשיב את כל הרכוש. בשובו יצא לקראתו מלכי-צדק מלך שלם, הוא שם בן נח, ״כהן לא-ל עליון״, ובירכו. אברם סירב ליטול מרכוש סדום ״מחוט ועד שרוך נעל״.
- שנת 2034 · 1727 לפנה״ס
לידת ישמעאל
בהיות אברם בן 86 נולד ישמעאל מהגר המצרית, שפחת שרי שניתנה לאברם לאישה. המלאך בישר להגר: ״והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו״.
- שנת 2047 · 1714 לפנה״ס🤝 ערבות ואחווה
ברית המילה והפיכת סדום
בהיות אברם בן 99 נצטווה על ברית המילה, ונשתנה שמו לאברהם, ״אב המון גויים״, ושרי לשרה. ביום השלישי למילתו באו אליו שלושת המלאכים ובישרו על לידת יצחק. סדום ועמורה, ערי הרשע והאכזריות, נהפכו בגפרית ואש לאחר שאברהם התפלל עליהן, ולא נמצאו בהן עשרה צדיקים. לוט ניצל בזכות אברהם.
- שנת 2048 · 1713 לפנה״ס
לידת יצחק אבינו
״וה׳ פקד את שרה כאשר אמר״, בפסח, בהיות אברהם בן מאה ושרה בת תשעים, נולד יצחק. ״כל השומע יצחק לי״, צחוק של שמחה ופלא. ביום השמיני נימול, והוא הראשון שנימול לשמונה ימים. בגמלו נצטווה אברהם לשלח את ישמעאל, ״כי ביצחק יקרא לך זרע״.
- שנת 2085 · 1676 לפנה״ס
עקידת יצחק ופטירת שרה
הניסיון העשירי והגדול מכולם: ״קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק... והעלהו שם לעולה״. אברהם השכים בבוקר, ויצחק, בן 37, פשט צווארו ברצון. ברגע האחרון נקרא: ״אל תשלח ידך אל הנער״, והאיל הוקרב תחתיו. זכות העקידה עומדת לישראל בכל הדורות, והיא שאנו מזכירים בתקיעת השופר. בהר זה, הר המוריה, ייבנה בית המקדש. שרה אמנו נפטרה בת 127, ואברהם קנה את מערת המכפלה בחברון לאחוזת קבר.
- שנת 2088 · 1673 לפנה״ס🤝 ערבות ואחווה
נישואי יצחק ורבקה
אליעזר עבד אברהם נשלח לחרן למצוא אישה ליצחק, ובהשגחה גלויה נמצאה רבקה, גומלת החסדים. ״ויביאה יצחק האהלה שרה אמו״, ושבו הנרות הדולקים מערב שבת לערב שבת, הברכה בעיסה והענן הקשור על האוהל.
- שנת 2108 · 1653 לפנה״ס
לידת יעקב ועשו
לאחר עשרים שנות עקרות ותפילה נולדו התאומים: עשו, ״איש יודע ציד איש שדה״, ויעקב, ״איש תם יושב אוהלים״, שוקד באוהלי התורה של שם ועבר. ״ורב יעבוד צעיר״, שני עולמות הנאבקים מבטן.
- שנת 2123 · 1638 לפנה״ס
פטירת אברהם אבינו ומכירת הבכורה
אברהם נפטר ״בשיבה טובה, זקן ושבע״ בן 175, ונקבר במערת המכפלה. באותו יום, על פי חז״ל, בישל יעקב נזיד עדשים לסעודת האבל, ועשו, שבא עייף מן השדה, בז לבכורה ומכרהּ ליעקב בנזיד עדשים: ״ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה״.
- שנת 2171 · 1590 לפנה״ס
יעקב מקבל את הברכות ויוצא לחרן
יצחק, שכהו עיניו, ביקש לברך את עשו, אך רבקה, שידעה ברוח הקודש את מהות בניה, הלבישה את יעקב בבגדי עשו והוא קיבל את הברכות: ״ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ״. יעקב נמלט מחמת עשו, למד ארבע עשרה שנה בישיבת שם ועבר בלא שכיבה, ובדרכו לחרן חלם את חלום הסולם בהר המוריה: ״והנה ה׳ ניצב עליו... ושמרתיך בכל אשר תלך״.
- שנת 2185 · 1576 לפנה״ס
יעקב בבית לבן, נישואיו ולידת השבטים
יעקב עבד שבע שנים ברחל, ורומה בלאה. עבד שבע שנים נוספות, ונשא את שתי האחיות ואת בלהה וזלפה. בעשרים שנות עבודתו בצאן לבן, ביושר מוחלט, ״ביום אכלני חורב וקרח בלילה״, נולדו אחד עשר משבטי י-ה ודינה.
- שנת 2199 · 1562 לפנה״ס
לידת יוסף
״ויזכור אלוקים את רחל״, נולד יוסף, שכל תולדות יעקב תלויות בו. עם לידתו ביקש יעקב לשוב לארצו, שכן נולד ״שטנו של עשו״.
- שנת 2205 · 1556 לפנה״ס
השיבה לארץ, ״ויקרא שמו ישראל״
יעקב שב לארץ עם משפחתו ורכושו. בליל המעבר במעבר יבוק נאבק עם שרו של עשו עד עלות השחר וניצחו, ״לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל״. המפגש עם עשו, שיצא לקראתו עם ארבע מאות איש, הסתיים בשלום, בזכות ההכנה המשולשת: דורון, תפילה ומלחמה. בדרך נולד בנימין, ורחל אמנו נפטרה ונקברה בדרך אפרת, ״רחל מבכה על בניה״, המצפה לשוב בניה לגבולם.
- שנת 2216 · 1545 לפנה״ס
מכירת יוסף
קנאת האחים ביוסף, בן הזקונים, בעל החלומות וכתונת הפסים, הביאה למכירתו למצרים בהיותו בן 17. יעקב, שהוראה לו כי ״טרוף טורף יוסף״, מיאן להתנחם עשרים ושתיים שנה. יוסף במצרים עמד בניסיון אשת פוטיפר, ״יוסף הצדיק״, והושלך לבית הסוהר שתים עשרה שנה.
- שנת 2229 · 1532 לפנה״ס
יוסף מלך במצרים
לאחר שפתר את חלומות פרעה, שבע שנות שובע ושבע שנות רעב, הופקד יוסף בן השלושים על כל ארץ מצרים: ״אתה תהיה על ביתי... רק הכסא אגדל ממך״. בחכמתו אגר בר בשנות השובע וכלכל את העולם כולו בשנות הרעב.
- שנת 2238 · 1523 לפנה״ס
ירידת יעקב למצרים, ראשית הגלות
לאחר התוודעות יוסף לאחיו, ״אני יוסף, העוד אבי חי?״, ירד יעקב למצרים בשבעים נפש. ״אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה״, השכינה ירדה עם ישראל לגלותם. יעקב שלח לפניו את יהודה ״להורות לפניו גושנה״, לייסד בית תלמוד, שממנו לא פסקה תורה מישראל. כאן מתחיל מניין ״ארבע מאות שנה״ בפועל, רד״ו שנים במצרים.
גלות מצרים ויציאת מצרים
ריח הטיט והלבנים עומד באוויר גושן. עם שלם, בניו של ישראל, כורע תחת שוט הנוגשים: חומר ולבנים, פיתום ורעמסס, גזירת כל הבן הילוד. אבל בתוך החושך נשמעות גם אנחות של תפילה, ונשים צדקניות מיילדות עם שלם אל תוך תקווה. תיבה קטנה צפה על היאור, בת פרעה מושיטה יד, ורועה צאן במדיין רואה סנה בוער באש ואיננו אוכל. ואז הכול משתנה: דם וצפרדע, חושך ומכת בכורות, ליל שימורים שבו נאכל בשר צלי אש על מצות ומרורים, בחיפזון, מותניים חגורים. שערי מצרים נפתחים, ושש מאות אלף רגלי יוצאים אל חירות עולם. ריח הים עוד לפניהם.
- שנת 2255 · 1506 לפנה״ס
פטירת יעקב אבינו
שבע עשרה שנים חי יעקב במצרים ״ויחי״, שנותיו הטובות. לפני מותו בירך את בניו, גילה לכל שבט את ייעודו, וביקש להיקבר במערת המכפלה. ״ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה״, ובניו ענו: ״שמע ישראל, ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״. חז״ל אמרו: ״יעקב אבינו לא מת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים״.
- שנת 2309 · 1452 לפנה״ס
פטירת יוסף
יוסף נפטר בן 110, ראשון האחים. השביע את בני ישראל: ״פקד יפקד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה״, סימן הגאולה שנמסר מדור לדור. ארונו הוטבע בנילוס, ומשה רבנו העלהו ביציאת מצרים.
- שנת 2332 · 1429 לפנה״ס
תחילת השעבוד
לאחר מות לוי, אחרון השבטים, ״ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף״. בהדרגה, ״בפה רך״ ואחר כך בפרך, שועבדו ישראל בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה. אך ״כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ״, ובזכות שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם, נשארו עם נבדל.
- בערך שנת 2362 · 1399 לפנה״ס🕯 עם נרדף
גזירת ״כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו״
פרעה, שנאמר לו כי עתיד להיוולד מושיען של ישראל, גזר להשליך כל בן זכר ליאור. המיילדות העבריות, שפרה ופועה, יוכבד ומרים, יראו את האלוקים ולא עשו כדבר מלך מצרים, והחיו את הילדים. בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים.
- שנת 2368 · 1393 לפנה״ס
לידת משה רבנו
בז׳ באדר נולד משה בן עמרם ויוכבד משבט לוי, ״ותרא אותו כי טוב הוא״, נתמלא הבית כולו אורה. הוצפן שלושה חודשים, הושם בתיבה על היאור, ובתיה בת פרעה משתה אותו מן המים וגידלתו בבית פרעה עצמו. ״ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם״, נשא בעול עם אחיו, הרג את המצרי המכה איש עברי, ונמלט למדיין.
- שנת 2447 · 1314 לפנה״ס
ההתגלות בסנה
משה, רועה את צאן יתרו, ראה ״והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל״. מתוך הסנה נגלה אליו ה׳: ״ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים״. שבעה ימים סירב משה בענוותנותו, עד שקיבל את השליחות עם אהרן אחיו. פרעה הקשה את לבו, ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו?״, והכביד את השעבוד.
- שנת 2448 · 1313 לפנה״ס
עשר המכות ויציאת מצרים
במשך שנים עשר חודש הוכתה מצרים בעשר המכות, דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות, להודיע ״כי אני ה׳ בקרב הארץ״. בליל ט״ו בניסן, לאחר קרבן הפסח הראשון, יצאו שישים ריבוא גברים לבד מטף, ״ממצרים, מבית עבדים״. ״בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים״, מקץ 430 שנה לברית בין הבתרים.
- שנת 2448 · 1313 לפנה״ס
קריעת ים סוף
בכ״א בניסן, שביעי של פסח, נבקע הים לפני ישראל הנרדפים, ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים״, ומצרים וכל חילו טובעו. ״ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי״. אז שרו משה ובני ישראל את השירה: ״אשירה לה׳ כי גאה גאה״, ומרים הנביאה בתוף ובמחול.
- שנת 2448 · 1313 לפנה״ס
מתן תורה, מעמד הר סיני
בו׳ בסיוון, חמישים יום לאחר היציאה, עמד כל העם, שישים ריבוא, ״כאיש אחד בלב אחד״, בתחתית הר סיני. ״ה׳ מן סיני בא״: בקולות וברקים וקול שופר חזק, שמעו כל ישראל מפי הגבורה את עשרת הדיברות. ״נעשה ונשמע״ ענו כאחד. זהו המאורע המכונן של עם ישראל לנצח, נתינת התורה, שבכתב ושבעל פה, שאין בה שינוי ואין בה תמורה לעולם: ״לא בשמים היא״. משה עלה להר ארבעים יום וארבעים לילה לקבל את הלוחות ואת התורה כולה.
- שנת 2448 · 1313 לפנה״ס
חטא העגל ולוחות שניים
בי״ז בתמוז, כשבושש משה לרדת, עשו ערב רב את עגל הזהב, ומשה שיבר את הלוחות. לאחר תפילה ותחנונים של ארבעים יום ועוד ארבעים, נתרצה הקב״ה: ״סלחתי כדברך״, ולימד למשה שלוש עשרה מידות של רחמים. ביום הכיפורים, י׳ בתשרי, ירד משה עם הלוחות השניים, ונקבע היום לדורות ליום סליחה וכפרה.
- שנת 2449 · 1312 לפנה״ס
הקמת המשכן
״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״, כל העם התנדב בלב שלם, ובצלאל בן אורי עשה בחכמה, בתבונה ובדעת. בר״ח ניסן הוקם המשכן וכבוד ה׳ מילא אותו. החלה עבודת הקרבנות בכהונת אהרן ובניו, ונמסרו רוב מצוות התורה, ״ודיבר ה׳ אל משה מאוהל מועד״.
דור המדבר וכיבוש הארץ
טעם המן בפה, כטעם צפיחית בדבש, וענני כבוד מקיפים מחנה שלם ההולך במדבר הגדול והנורא. בתקופה קצרה זו, שני דורות בלבד, מתרחשים הרגעים הגדולים של כל הזמנים: הים נבקע לשנים עשר גזרים, הר סיני עשן כולו וקול שופר הולך וחזק, והעם כולו רואה את הקולות. משכן של זהב ותכלת וארגמן קם בלב המחנה, וריח הקטורת עולה בין בדי הארון. יש גם שברון: עגל זהב, מרגלים בוכים, קורח ועדתו. אבל בסוף ארבעים שנה עומד דור חדש על ערבות מואב, שומע את משנה התורה מפי משה, ועובר את הירדן בחרבה אל הארץ המובטחת. חומות יריחו כבר רועדות.
- שנת 2449 · 1312 לפנה״ס
חטא המרגלים, גזירת ארבעים שנה
שנים עשר נשיאים נשלחו לתור את הארץ, ועשרה מהם הוציאו את דיבתה רעה: ״ארץ אוכלת יושביה״. העם בכה בליל ט׳ באב, ״ויבכו העם בלילה ההוא״, ונגזר: ״אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות״. דור יוצאי מצרים נגזר עליו למות במדבר, והכניסה לארץ נדחתה ארבעים שנה. רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה עמדו בפרץ.
- בערך שנת 2449 · 1312 לפנה״ס
מחלוקת קרח ועדתו
קרח בן יצהר, ממשפחת קהת, חלק על משה ואהרן, ״כי כל העדה כולם קדושים״. הארץ פתחה את פיה ובלעה את קרח ועדתו, ומחתות המקטירים נעשו ציפוי למזבח, אות לבני ישראל שהכהונה לאהרן ולבניו לעולם. ״כל מחלוקת שאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים״.
- שנת 2487 · 1274 לפנה״ס
פטירת מרים ואהרן, שנת הארבעים
בי׳ בניסן נפטרה מרים הנביאה ונסתלקה הבאר; במי מריבה הכה משה בסלע ונגזר עליו שלא ייכנס לארץ. בא׳ באב נפטר אהרן הכהן בהר ההר, ״ויבכו אותו כל בית ישראל״, שהיה אוהב שלום ורודף שלום. באותה שנה ניצחו ישראל את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן, וירשו את עבר הירדן. בלעם הרשע, שנשכר לקלל, בירך: ״מה טובו אוהליך יעקב״.
- שנת 2488 · 1273 לפנה״ס
פטירת משה רבנו
בז׳ באדר, ביום מלאת לו מאה ועשרים שנה, עלה משה אל הר נבו, ראה את הארץ ממרחק ונפטר בנשיקה, ״ולא ידע איש את קבורתו״. במשך חמשת השבועות האחרונים לחייו אמר את משנה התורה, ספר דברים, וכתב שלושה עשר ספרי תורה. ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים״, אדון כל הנביאים, שנבואתו אספקלריה המאירה, ועל ידו ניתנה תורה לישראל.
- שנת 2488 · 1273 לפנה״ס
הכניסה לארץ, קריעת הירדן ונפילת יריחו
בי׳ בניסן עברו ישראל את הירדן בחרבה, נסים כימי יציאת מצרים, בהנהגת יהושע בן נון, תלמידו הנאמן של משה. חומת יריחו נפלה תחתיה לאחר שבעה ימי הקפה בשופרות. ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה״, הציווי שנמסר ליהושע בראשית הדרך.
- שנת 2495 · 1266 לפנה״ס
סיום שבע שנות הכיבוש
שבע שנים כבש יהושע את הארץ משלושים ואחד מלכים. בקרב גבעון עמדה לו השמש: ״שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון״, ״ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו״.
- שנת 2502 · 1259 לפנה״ס
סיום חלוקת הארץ והקמת משכן שילה
שבע שנים נוספות חולקה הארץ לשבטים בגורל על פי ה׳. המשכן הוקם בשילה, ״מנוחה״, ועמד שם 369 שנה. במות הותרו כל זמן שלא עמד המשכן בשילה, ומשהוקם, נאסרו.
- שנת 2516 · 1245 לפנה״ס
פטירת יהושע בן נון
יהושע נפטר בן 110. לפני מותו כרת ברית עם העם בשכם: ״ואנכי וביתי נעבוד את ה׳״. ״ויעבוד ישראל את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע״, מסירת התורה נמשכה: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים.
תקופת השופטים
ארץ של כרמים ושדות שעורה, של נחלות שבטים ובמות אבנים, ועם צעיר שמנסה למצוא את דרכו בין חירות לניסיון. אין מלך בישראל, ובכל דור קם שופט: דבורה יושבת תחת התומר ושירתה מהדהדת בהרי תבור; גדעון בוצר בגת וקורא לשלוש מאות איש עם כדים ולפידים; שמשון קורע אריה בדרך תמנתה ומכה בפלשתים לבדו. תקופה של גלים: העם שוכח, נמסר ביד צר, זועק, ונושע. ברקע נרקם גם סיפור שקט ועדין, על אישה מואבייה בשדות בית לחם המלקטת שיבולים ואומרת: עמך עמי ואלוקיך אלוקי. מרות תצמח מלכות. בשילה עומד המשכן, ונער קטן בשם שמואל שומע קול קורא בלילה.
- בערך שנת 2533 · 1228 לפנה״ס
עתניאל בן קנז, השופט הראשון
לאחר שעבוד כושן רשעתיים מלך ארם, הושיע עתניאל בן קנז, אחי כלב, את ישראל. חז״ל מסרו שהחזיר בפלפולו שלוש מאות הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ״ותהי עליו רוח ה׳ וישפוט את ישראל״.
- בערך שנת 2571 · 1190 לפנה״ס
אהוד בן גרא
אהוד, איש ימיני איטר יד ימינו, הרג את עגלון מלך מואב שהעביד את ישראל שמונה עשרה שנה, והשקיט את הארץ שמונים שנה. עגלון, שקם מכיסאו לכבוד דבר ה׳, זכה ורות המואביה יצאה ממנו.
- בערך שנת 2654 · 1107 לפנה״ס
דבורה הנביאה וברק בן אבינועם
לאחר עשרים שנות שעבוד יבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו, ״ודבורה אשה נביאה... היא שופטה את ישראל בעת ההיא״, יושבת תחת תומר ומלמדת תורה ברבים. בקרב נחל קישון ״הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא״, ויעל אשת חבר הקיני הכריעה את סיסרא. שירת דבורה, משירות הקודש שבתנ״ך: ״עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר״.
- בערך שנת 2694 · 1067 לפנה״ס
גדעון בן יואש
מדיין דיכאה את ישראל שבע שנים, והמלאך נגלה אל גדעון: ״ה׳ עמך גיבור החיל״. בשלוש מאות איש בלבד, שנבחנו בשתייתם, הביס גדעון בלילה אחד את מחנה מדיין העצום, בכדים, בלפידים ובשופרות, למען יידעו כי ״לה׳ התשועה״. סירב למלוך: ״לא אמשול אני בכם... ה׳ ימשול בכם״.
- בערך שנת 2758 · 1003 לפנה״ס
מגילת רות, ״בימי שפוט השופטים״
בימי רעב ירד אלימלך איש בית לחם לשדה מואב. רות המואביה דבקה בנעמי חמותה, ״עמך עמי ואלוקיך אלוקי״, הצטרפה לעם ישראל, ובחסדי בועז נישאה לו. מרות ובועז נולד עובד, אבי ישי, אבי דוד, שושלת מלכות בית דוד, שממנה יבוא משיח צדקנו.
- בערך שנת 2779 · 982 לפנה״ס
יפתח הגלעדי
יפתח הושיע את ישראל מבני עמון. ״יפתח בדורו כשמואל בדורו״, לימדו חז״ל שאין לזלזל במנהיג הדור, גם אם אינו כגדולי הדורות שקדמו. נדרו הנמהר נותר לדורות אזהרה על זהירות בנדרים.
- בערך שנת 2811 · 950 לפנה״ס
שמשון הגיבור
נזיר אלוקים מבטן, ששפט את ישראל עשרים שנה ולחם יחידי בפלשתים. בסופו, עיוור ואסור בבית עצורי הפלשתים, קרא: ״זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה״, והפיל את בית דגון על כל סרני פלשתים: ״ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו״.
- שנת 2830 · 931 לפנה״ס
עלי הכהן
עלי הכהן הגדול שפט את ישראל ארבעים שנה ממשכן שילה. בימיו עלתה חנה להתפלל, ״וחנה היא מדברת על לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע״, ומתפילתה למדו חז״ל הלכות תפילה לדורות. בנה שמואל, שנשאל מה׳, הוקדש למשכן מנעוריו: ״ושמואל הנער הולך וגדל וטוב, גם עם ה׳ וגם עם אנשים״.
- שנת 2854 · 907 לפנה״ס
לידת דוד המלך
בבית לחם יהודה נולד דוד בן ישי, מצאצאי רות המואביה, הקטן שבבנים, רועה הצאן, ״אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי״. עתיד להיות נעים זמירות ישראל ומייסד מלכות בית דוד עד ביאת המשיח.
- שנת 2871 · 890 לפנה״ס
מות עלי, לקיחת הארון וחורבן שילה
במלחמה בפלשתים באבן העזר נלקח ארון ברית ה׳, וחפני ופנחס בני עלי נהרגו. עלי, בן 98, בשמעו כי נלקח הארון, נפל מן הכיסא ומת. משכן שילה חרב לאחר 369 שנה. הארון היכה את הפלשתים בעריהם והושב לישראל. שמואל הנביא נעשה שופט ישראל, סובב מעיר לעיר ושופט את העם, ״כי בכל אשר יהיה שם, ביתו שם״.
מלכות ישראל ובית המקדש הראשון
ירושלים של שלמה: ריח ארזי הלבנון הנבנים בהיכל, זהב אופיר מבהיק בקודש, קול הלויים בשיר על הדוכן וריח הקטורת שאין כמוהו בעולם. התקופה נפתחת בדוד, נער אדמוני עם כינור, שהופך למלך שמאחד את ישראל וקונה את גורן ארוונה בהר המוריה. בנו שלמה בונה את הבית שאליו עולים כל ישראל שלוש פעמים בשנה, המונים ממלאים את הדרכים, שירי המעלות על השפתיים. אחר כך נבקעת הממלכה לשתיים, ונביאי אמת עומדים בשער: אליהו בהר הכרמל מול נביאי הבעל, ישעיהו החוזה שרפים, ירמיהו הבוכה על עמו. מלכים צדיקים ורשעים מתחלפים, עד שענן החורבן מתקרב, כבד ואפל, אל שערי ירושלים.
- שנת 2882 · 879 לפנה״ס
שאול, המלך הראשון
העם ביקש משמואל: ״שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים״. על פי ה׳ נמשח שאול בן קיש, ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״, בחור וטוב שאין כמוהו בישראל. ניצח את עמון ואת פלשתים, אך בחמלתו על אגג מלך עמלק, נגד ציווי ה׳, נקרעה ממנו המלוכה: ״הנה שמוע מזבח טוב״.
- שנת 2884 · 877 לפנה״ס
דוד נמשח למלך ומכה את גלית
שמואל נשלח לבית ישי בבית לחם: ״כי האדם יראה לעיניים וה׳ יראה ללבב״, ומשח את דוד הצעיר. בעמק האלה יצא דוד הנער, בלא חרב ומגן, מול גלית הפלשתי: ״אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה׳ צבאות״, והכריעו באבן ובקלע. שנות נדודיו מפני שאול הצמיחו את פרקי התהילים, שירת הנפש של כל הדורות.
- שנת 2892 · 869 לפנה״ס
דוד מלך על כל ישראל וכיבוש ירושלים
לאחר שבע שנים ומחצה בחברון, המליכו כל שבטי ישראל את דוד. הוא כבש את מצודת ציון, ״עיר דוד״, וקבע את ירושלים לעיר הבירה הנצחית של ישראל, והעלה אליה את ארון הברית בריקוד ובשמחה: ״ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה׳״. ביקש לבנות בית לה׳, ונענה שבנו יבנהו, אך הכין את התוכנית, החומרים והמקום: גורן ארוונה היבוסי, הוא הר המוריה.
- שנת 2924 · 837 לפנה״ס
פטירת דוד והמלכת שלמה
דוד מלך ארבעים שנה ונפטר בעצרת, חג השבועות, בן שבעים. ״נאום דוד בן ישי... נעים זמירות ישראל״, הותיר לעולם את ספר התהילים, ולבנו שלמה ציווה: ״וחזקת והיית לאיש, ושמרת את משמרת ה׳ אלוקיך״. שלמה, בן שתים עשרה, שאל מה׳ ״לב שומע״, וניתנה לו חכמה ״מכל האדם״.
- שנת 2928 · 833 לפנה״ס
בניין בית המקדש הראשון
בשנת ארבע לשלמה, 480 שנה ליציאת מצרים, החל בניין בית הבחירה בהר המוריה, במקום עקידת יצחק. שבע שנים נבנה הבית בפאר עצום, ״והבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו״. בחנוכתו ירדה אש מן השמים והענן מילא את הבית: ״כי שם ה׳ נקרא על הבית הזה״. עשרה נסים נעשו בבית המקדש בקביעות, וכל העם עלה לרגל שלוש פעמים בשנה.
- בערך שנת 2935 · 826 לפנה״ס
שיא מלכות שלמה
״וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו״, ימי שלום ושפע שלא היו כמותם. מלכת שבא באה לשמוע את חכמתו; שלמה כתב ברוח הקודש את שיר השירים, משלי וקהלת. אך ריבוי הנשים והסוסים, בניגוד לתורת המלך, זרע את זרעי הפורענות.
- שנת 2964 · 797 לפנה״ס
פטירת שלמה וחלוקת הממלכה
לאחר ארבעים שנות מלכות נפטר שלמה. רחבעם בנו מאס בעצת הזקנים, ועשרת השבטים פרשו והמליכו את ירבעם בן נבט. ירבעם, שחשש מעליית העם לירושלים, העמיד עגלי זהב בבית אל ובדן, ״חטא והחטיא את הרבים״. הממלכה נחלקה לשתיים: מלכות יהודה בירושלים ומלכות ישראל בשומרון, שבר שלא נרפא עד הגלות.
- בערך שנת 3021 · 740 לפנה״ס
אליהו הנביא בהר הכרמל
בימי אחאב ואיזבל, שהשליטו את עבודת הבעל, קם אליהו התשבי, ״חי ה׳ אשר עמדתי לפניו״. אחרי שלוש שנות בצורת כינס את כל העם להר הכרמל: ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?״, וירדה אש מן השמים ואכלה את העולה, וכל העם נפל על פניו: ״ה׳ הוא האלוקים! ה׳ הוא האלוקים!״. אליהו עלה בסערה השמימה במרכבת אש, והוא עתיד לבשר את הגאולה: ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳״.
- בערך שנת 3047 · 714 לפנה״ס
אלישע הנביא
תלמידו של אליהו, שביקש ״פי שניים ברוחך אלי״, ריפא את מי יריחו, החיה את בן השונמית, ריפא את נעמן מצרעתו והנהיג את בני הנביאים. בימיו פעלו גם הנביאים יונה בן אמיתי, שנשלח לנינוה והשיבהּ בתשובה, מיכה ועובדיה.
- בערך שנת 3142 · 619 לפנה״ס
ישעיהו הנביא, ״נחמו נחמו עמי״
גדול נביאי הכתב, שנתנבא בימי ארבעה מלכי יהודה. ראה במראה הנבואה את השרפים משלשים ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות״. הוכיח את העם על חטאיו, אך הרבה בנחמות הגאולה: ״וכתתו חרבותם לאתים״, ״כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים״. בדורו פעלו גם הושע, עמוס ומיכה המורשתי.
- שנת 3205 · 556 לפנה״ס
גלות עשרת השבטים
בעוון עבודה זרה שלא פסקה ממלכות ישראל, עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון, ולאחריו סנחריב, ועשרת השבטים הוגלו ״לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי״ ונעלמו מעין. חז״ל נחלקו אם עתידים הם לחזור, ומסורת ישראל מצפה לקיבוץ כל הנידחים באחרית הימים.
- שנת 3211 · 550 לפנה״ס
מפלת סנחריב בימי חזקיהו
סנחריב מלך אשור, שהחריב את הארץ, צר על ירושלים בחיל עצום. חזקיהו המלך הצדיק, שהעמיד תורה בישראל עד ש״בדקו מדן ועד באר שבע ולא נמצא עם הארץ״, פרש את מכתב החירוף לפני ה׳ והתפלל. בלילה אחד, ליל פסח, יצא מלאך ה׳ והכה במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף. ״ביקש הקב״ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג״, אך לא אמר שירה.
- בערך שנת 3285 · 476 לפנה״ס
מנשה, אמון, וימי יאשיהו
מנשה בן חזקיהו מלך 55 שנה והרבה להרע, העמיד צלם בהיכל והרג את ישעיהו הנביא, אך בסוף ימיו, בייסוריו באשור, שב בתשובה, ״ללמדך שאין לך דבר העומד בפני התשובה״. נכדו יאשיהו הצדיק ביער את העבודה הזרה; בשנת 18 למלכותו נמצא ספר התורה בבית ה׳, והמלך כרת ברית ״ללכת אחר ה׳ ולשמור מצוותיו בכל לב ובכל נפש״. יאשיהו גנז את ארון הברית במחילות שתחת בית המקדש.
- בערך שנת 3298 · 463 לפנה״ס
ירמיהו הנביא, נביא החורבן
מנעוריו הוקדש: ״בטרם אצרך בבטן ידעתיך״. ארבעים שנה התרה בעם ובמלכים לשוב בתשובה ולהיכנע לבבל, וסבל רדיפות, בור וכלא. ראה בעיניו את החורבן שניבא, וקונן את מגילת איכה. בדורו נתנבאו גם חבקוק, צפניה ונחום, ובבבל, יחזקאל בן בוזי, שראה את מעשה המרכבה וניבא על העצמות היבשות הקמות לתחייה: ״הנה אני פותח את קברותיכם... והבאתי אתכם אל אדמת ישראל״.
- שנת 3319 · 442 לפנה״ס
גלות יהויכין, ״החרש והמסגר״
נבוכדנצר מלך בבל הגלה את יהויכין מלך יהודה ועמו את ״החרש והמסגר״, חכמי התורה וגיבוריה, ובהם יחזקאל הנביא ומרדכי היהודי. גלות זו של תלמידי החכמים הקדימה את החורבן, כדי שתהא תורה מצויה לגולים בבואם. בבבל נוסדו בתי המדרש שיהיו למרכז התורה לאלף שנה.
- שנת 3338 · 423 לפנה״ס🕯 עם נרדף
חורבן בית המקדש הראשון
בט׳ באב, לאחר שנתיים מצור ורעב נורא, נבקעה העיר. נבוזראדן שרף את בית ה׳, ״ואת כל בית גדול שרף באש״. צדקיהו המלך נשבה, בניו נשחטו לעיניו ועיניו עוורו. יהודה גלתה מארצה, לבבל. הבית הראשון עמד 410 שנה, וחרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גדליה בן אחיקם, שהופקד על שארית הפליטה, נרצח, ונקבע צום גדליה. ״על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון״.
גלות בבל ושיבת ציון
על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו. עשן הבית העולה באש עוד צורב בעיניים, שרי יהודה מובלים בנחושתיים, וקול הקינה נשמע ברמה. אבל דווקא כאן, בגלות הראשונה, מתגלה סוד הנצח של העם: יחזקאל רואה מרכבה על נהר כבר, דניאל בגוב האריות אינו כורע, חנניה מישאל ועזריה יוצאים מכבשן האש. בשושן הבירה נטווה נס נסתר, מגילה שלמה שאין בה שם שמים ובכל אות בה השגחה: אסתר ומרדכי, ונהפוך הוא. ואז, אחרי שבעים שנה בדיוק כדבר ירמיהו, קול קורא: כורש מלך פרס נותן רשות. שבי ציון עולים, ברינה ובדמעות, לייסד את הבית השני. הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.
- בערך שנת 3340 · 421 לפנה״ס
דניאל, חנניה, מישאל ועזריה
בחצר מלך בבל עמדו ילדי יהודה בניסיונות: חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש על שסירבו להשתחוות לצלם, וניצלו; דניאל, שהתפלל שלוש פעמים ביום נגד הגזירה, הושלך לגוב האריות, ״אלקך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך״, וניצל. דניאל פתר את חלומות נבוכדנצר וראה במראות את ארבע המלכויות ואת קץ הימין.
- שנת 3389 · 372 לפנה״ס
משתה בלשאצר ונפילת בבל
בלשאצר מלך בבל שתה בכלי המקדש, ובו בלילה הופיעה כתובת על הקיר: ״מנא מנא תקל ופרסין״. דניאל פתר: ״פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס״, ובלילה ההוא נהרג בלשאצר, ובבל נפלה בידי דריוש המדי וכורש הפרסי.
- שנת 3390 · 371 לפנה״ס
הצהרת כורש ועליית זרובבל
״כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ אלוקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים״. כארבעים אלף עלו בראשות זרובבל בן שאלתיאל, מזרע דוד, ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. הוקם המזבח, הוחל ביסוד ההיכל, אך צרי יהודה ובנימין השביתו את הבנייה שמונה עשרה שנה.
- שנת 3395 · 366 לפנה״ס
סעודת אחשוורוש
אחשוורוש, המולך מהודו ועד כוש, ערך משתה 180 יום, וחישב שכבר עברו שבעים שנות הגלות ולא נגאלו, והוציא את כלי המקדש. ושתי נהרגה, ואסתר בת אביחיל, מזרע שאול המלך, נלקחה אל בית המלך, ״ומרדכי יושב בשער המלך״.
- שנת 3404 · 357 לפנה״ס🕯 עם נרדף
גזירת המן
המן האגגי, מזרע עמלק, עלה לגדולה וגזר ״להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד״, והפיל פור על י״ג באדר. מרדכי היהודי קרע את בגדיו: ״ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות״, ואסתר ציוותה: ״לך כנוס את כל היהודים... וצומו עלי״. העם שב בתשובה שלמה.
- שנת 3405 · 356 לפנה״ס
נס פורים
ונהפוך הוא: המן נתלה על העץ אשר הכין למרדכי, ״ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר״, וביום אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, עמדו היהודים על נפשם. מרדכי ואסתר קבעו את ימי הפורים לדורות, ״וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים״. חז״ל דרשו: ״קיימו וקיבלו״, קיימו ישראל באהבה מה שקיבלו בסיני.
- שנת 3406 · 355 לפנה״ס
חידוש בניין הבית
דריוש השני, בן אסתר על פי חז״ל, מצא את כתב כורש והתיר את הבנייה. הנביאים חגי וזכריה עוררו את העם: ״עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה, אמר ה׳״. זכריה ניבא: ״עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים... ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה״.
- שנת 3408 · 353 לפנה״ס
חנוכת בית המקדש השני
בדיוק שבעים שנה לחורבן, כדבר ירמיהו, נשלם הבית. חמישה דברים חסרו בו מן הבית הראשון: הארון, האש מן השמים, השכינה בגילויה, רוח הקודש והאורים ותומים, ואף על פי כן שרתה בו קדושה, ועבודת הקרבנות שבה למכונה. הבית השני עמד 420 שנה.
ימי הבית השני
עמדו רגע בעזרה בירושלים של ימי הבית השני: ריח הקטורת ממלא את האוויר, כוהנים בבגדי לבן רצים בזריזות על הכבש, לויים על חמש עשרה המעלות, והמונים עולים ברגל עד שאין מקום בעיר והנס מתרחש, צפופים עומדים ורווחים משתחווים. זו תקופת אנשי כנסת הגדולה שתיקנו את התפילה, ושמעון הצדיק, והזוגות, והלל הזקן שענוותנותו הפכה לאגדה. כאן מתרחש נס פך השמן והחשמונאים מטהרים את המקדש, וכאן גם צל רומא הולך ומתארך. הורדוס בונה ומרחיב עד שאמרו: מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו. אבל בתוך היופי גוברת שנאת חינם, וקנאים ולוחמים וחורבן מתקרב. רבן יוחנן בן זכאי כבר לוחש: תן לי יבנה וחכמיה.
- שנת 3413 · 348 לפנה״ס
עליית עזרא הסופר
״כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות, וללמד בישראל חוק ומשפט״. עזרא, שהיה ראוי שתינתן תורה על ידו, עלה מבבל עם אלפי גולים, ביער את נשואי הנוכריות, תיקן עשר תקנות, ובהן קריאת התורה בשני ובחמישי, וקבע את הכתב האשורי. ״חזר וייסדה״, העמיד את התורה מחדש בישראל.
- שנת 3426 · 335 לפנה״ס
נחמיה בונה את חומות ירושלים
נחמיה בן חכליה, משקה המלך, עלה ברשות ארתחשסתא ובנה את חומת ירושלים בחמישים ושניים יום, ״בעניין אחד עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים״. במעמד הגדול בשער המים קרא עזרא בתורה באוזני כל העם, והעם כרת אמנה: ״ללכת בתורת האלוקים... ולשמור ולעשות את כל מצוות ה׳״.
- בערך שנת 3426 · 335 לפנה״ס
אנשי כנסת הגדולה
מאה ועשרים זקנים, ובהם אחרוני הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מרדכי היהודי, עזרא ונחמיה, עמדו בראש האומה. הם תיקנו את נוסח התפילות והברכות, שמונה עשרה, קידוש והבדלה, חתמו את כתבי הקודש, וקבעו את היסוד: ״הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה״. הם ביטלו בתפילתם את יצר העבודה הזרה, החטא שהחריב את הבית הראשון.
- שנת 3448 · 313 לפנה״ס
סוף הנבואה
משמתו חגי, זכריה ומלאכי, ״נסתלקה רוח הקודש מישראל״. תמו אלף שנות נבואה שהחלו במשה רבנו. מכאן ואילך מסורה ההנהגה לחכמים: ״חכם עדיף מנביא״, ודברי התורה נדרשים בשלוש עשרה מידות, במסורת שבעל פה מסיני.
- שנת 3448 · 313 לפנה״ס
שמעון הצדיק ואלכסנדר מוקדון
אלכסנדר מוקדון, שהחריב את ממלכת פרס, צעד על ירושלים. שמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה, יצא לקראתו בבגדי כהונה, ואלכסנדר ירד ממרכבתו והשתחווה: דמות דיוקנו של שמעון היתה נראית לו במלחמותיו. הגזירות בוטלו, והבית ניצל. שמעון הצדיק היה אומר: ״על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים״. משנה זו החל מניין השטרות.
- בערך שנת 3515 · 246 לפנה״ס
תרגום השבעים
תלמי מלך מצרים כינס שבעים ושניים זקנים, הושיבם בשבעים ושניים בתים ואמר לכל אחד: ״כתבו לי תורת משה רבכם״, ״ונתן הקב״ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולם לדעת אחת״. חז״ל ראו ביום התרגום יום קשה לישראל, ״כיום שנעשה בו העגל״, שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה, ונקבע ח׳ בטבת לתענית צדיקים.
- בערך שנת 3560 · 201 לפנה״ס
הזוגות, ראשית מסירת התורה המשנאית
מאנטיגנוס איש סוכו ואילך עמדו בראש האומה ״זוגות״, נשיא ואב בית דין: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, עד הלל ושמאי. דבריהם פותחים את מסכת אבות: שלשלת הקבלה איש מפי איש עד משה מסיני.
- בערך שנת 3610 · 151 לפנה״ס🕯 עם נרדף
גזירות אנטיוכוס
אנטיוכוס אפיפנס מלך יוון גזר להעביר את ישראל על דתם: ״לבטל מהם שבת וראש חודש ומילה״. ספרי תורה נשרפו, המקדש חולל בצלמים, ומתייוונים שיתפו פעולה עם המלכות. חנה ושבעת בניה מסרו נפשם על קידוש השם, וזקן החכמים אלעזר בחר במיתה ולא באכילת בשר החזיר, ״להניח דוגמה טובה לנערים״.
- שנת 3621 · 140 לפנה״ס
מרד החשמונאים, ״מי לה׳ אלי!״
במודיעין קם מתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול, הרג את המתייוון שהקריב לעבודה זרה וקרא: ״מי לה׳ אלי!״. הוא ובניו, יהודה המכבי, יונתן, שמעון, יוחנן ואלעזר, יצאו להרים, ובמלחמת מעטים מול רבים, ״גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים״, הביסו את צבאות יוון האדירים.
- שנת 3622 · 139 לפנה״ס
נס חנוכה
בכ״ה בכסלו טיהרו החשמונאים את המקדש, בנו מזבח חדש והדליקו את המנורה, ולא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור חתום בחותם הכהן הגדול, שהיה בו להדליק יום אחד בלבד, ״ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים״. ״לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה״, חג החנוכה, זכר לניצחון הרוח: נר מערבי מול חכמת יוון.
- שנת 3628 · 133 לפנה״ס
מלכות בית חשמונאי
שמעון החשמונאי, אחרון האחים, כונן שלטון יהודי עצמאי, לראשונה מאז החורבן. בימי בנו יוחנן הורקנוס התרחבה הממלכה, אך בדורות הבאים, ינאי המלך שרדף את החכמים, ומלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס, נזרעה הפורענות. שלומציון המלכה, אחות שמעון בן שטח, המליכה את החכמים על ההוראה, ובימיה ירדו גשמים בלילי שבתות, ״עד שנעשו חיטים ככליות״.
- בערך שנת 3668 · 93 לפנה״ס
שמעון בן שטח מחזיר את התורה ליושנה
לאחר שרדף ינאי את החכמים, העמיד שמעון בן שטח את התורה על תילה: תיקן כתובה לאישה, וגזר שיהו התינוקות הולכים לבית הספר, יסוד החינוך הציבורי. עמו פעל חוני המעגל, שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ״ריבונו של עולם... איני זז מכאן עד שתרחם על בניך״, וירדו גשמים.
- שנת 3697 · 64 לפנה״ס
פומפיוס כובש את ירושלים, צל רומא
במלחמת האחים החשמונאים הוזמנה רומא להכריע, ופומפיוס כבש את ירושלים, נכנס לקודש הקודשים, והפך את יהודה לגרורה רומית. ״משלו בנו זרים״, העצמאות החשמונאית, שנקנתה בדם, אבדה בשנאת חינם של אחים.
- שנת 3725 · 36 לפנה״ס
הורדוס עולה למלכות
הורדוס, עבד בית חשמונאי מזרע אדום, נטל את המלוכה בחסות רומא והשמיד את שרידי בית חשמונאי ואת חכמי הסנהדרין. את בבא בן בוטא, שהותיר בחיים, שאל: מה תקנתי?, וזה השיבו: ״אתה כיבית אורו של עולם, לך ועסוק באורו של עולם״: בניין בית המקדש.
- שנת 3742 · 19 לפנה״ס
בניין הורדוס, ״מי שלא ראה בניין הורדוס...״
הורדוס שיפץ את בית המקדש מן המסד, באבני שיש כחול ולבן, ״מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו״. שמונה עשרה שנה נמשכה המלאכה, ובכל אותן שנים לא ירדו גשמים אלא בלילות, שלא לבטל את המלאכה.
- שנת 3728 · 33 לפנה״ס
הלל הזקן עולה מבבל
מאה שנה לפני החורבן עלה הלל מבבל, ובענוותנותו וגדולתו בתורה נתמנה לנשיא. ״הוו מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״. לגר שביקש ללמוד תורה על רגל אחת אמר: ״דעלך סני, לחברך לא תעביד; זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור״. הלל ושמאי, אחרון הזוגות; ומחלוקות בית הלל ובית שמאי, ״אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל״. מבית הלל נמשכה שושלת הנשיאים עד רבי יהודה הנשיא.
- בערך שנת 3788 · 28 לספירה
רבן גמליאל הזקן ודור התנאים שלפני החורבן
נכד הלל, ראש הסנהדרין בלשכת הגזית, ״משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה״. בדור זה פעלו רבן יוחנן בן זכאי, רבי חנינא בן דוסא איש המופתים, ״כל העולם ניזון בשביל חנינא בני״, ונקדימון בן גוריון ועשירי ירושלים.
- שנת 3826 · 66 לספירה
המרד הגדול ברומא
הקנאים הציתו מרד ברומא, נגד דעת החכמים. אספסיינוס ובנו טיטוס עלו על הארץ בארבעה לגיונות. הגליל נפל, ירושלים נצורה, ובתוכה שרפו הבריונים את אוצרות הבר, והרעב הכריע את העיר. ״לא חרבה ירושלים אלא בשל שנאת חינם״, קמצא ובר קמצא.
- שנת 3828 · 68 לספירה🕯 עם נרדף
חורבן בית המקדש השני
בט׳ באב, היום שבו נגזרה הגזירה על דור המדבר ושבו חרב הבית הראשון, עלה הבית השני באש בידי טיטוס. מאות אלפים נהרגו ונשבו, ״ציון שדה תיחרש״. הכותל המערבי נותר, ״שכינה לא זזה מכותל מערבי לעולם״. עם ישראל יצא לגלות של אלפיים שנה, אך התורה יצאה עמו: ״מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד״.
- שנת 3828 · 68 לספירה🤝 ערבות ואחווה
״תן לי יבנה וחכמיה״
רבן יוחנן בן זכאי, מתלמידי הלל, הוצא ממצור ירושלים בארון מתים. כשזיהה את אספסיינוס כמלך עתידי, ביקש ממנו בקשה אחת: ״תן לי יבנה וחכמיה״, ובכך הציל את קיומו הרוחני של עם ישראל. ביבנה כונן מחדש את הסנהדרין, תיקן תקנות זכר למקדש, ולימד: ״יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, גמילות חסדים״.
תקופת התנאים
החורבן העלה עשן לשמים, אבל מן האפר קם דבר חדש: עולם התורה שבעל פה. ביבנה שבשפלה, בכרם שהתלמידים יושבים בו שורות שורות, נשמע קול הלימוד. אלו הם התנאים: רבי עקיבא שהתחיל ללמוד בן ארבעים ונעשה לגדול הדור, רבי מאיר בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי במערה שלוש עשרה שנה, ניזון מחרובים וממים. התקופה ספוגה גם דם קדושים: עשרת הרוגי מלכות, ביתר הנופלת, אדריאנוס וגזירותיו. אך דווקא מתוך הרדיפות נחתם המפעל הגדול: רבי יהודה הנשיא, עשיר ומקורב למלכות וכולו ענווה, עורך את המשנה, שישה סדרים בלשון צלולה כבדולח. מעתה יש לתורה שבעל פה בית, שילווה את ישראל בכל נדודיו.
- בערך שנת 3833 · 73 לספירה
כרם ביבנה
הסנהדרין ביבנה, ״כרם״ של חכמים היושבים שורות שורות, קבעה את הלוח, סידרה את התפילות כנגד הקרבנות, והכריעה שההלכה כבית הלל. רבן גמליאל דיבנה הנהיג ביד רמה לאחדות ההוראה, ושמואל הקטן תיקן את ברכת המינים. בדור זה: רבי אליעזר הגדול, רבי יהושע בן חנניה, רבי אלעזר בן עזריה ורבי טרפון.
- בערך שנת 3860 · 100 לספירה
רבי עקיבא, עמוד התורה שבעל פה
בן ארבעים היה ולא למד כלום; ראה אבן שחקקוה מים, ״ומה רכים פסלו את הקשה, דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי״. בעידוד רחל אשתו למד עשרים וארבע שנה, והעמיד עשרים וארבעה אלף תלמידים. דרש כתרי אותיות ותילי תילים של הלכות, ואמר: ״ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה״. סתם משנה, סתם ספרא וספרי, אליבא דרבי עקיבא. משמתו תלמידיו בין פסח לעצרת, העמיד את חמשת הזקנים שממנו יצאה כל התורה: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.
- שנת 3880 · 120 לספירה🕯 עם נרדף
מרד בר כוכבא
שישים ושתיים שנה אחר החורבן, כשגזרה רומא על המילה ועל ירושלים, קם שמעון בר כוכבא. גיבור עצום, אף רבי עקיבא דרש עליו ״דרך כוכב מיעקב״, שחרר את הארץ שלוש שנים וחצי. אך משנכשל, נפלה ביתר בט׳ באב שנת ג׳תתצ״ה, טבח נורא ש״דמם נהר לים הגדול״. אדריאנוס חרש את ירושלים והסב שמה, וגזר גזירות שמד על כל התורה.
- שנת 3895 · 135 לספירה🕯 עם נרדף
עשרת הרוגי מלכות
בגזירות אדריאנוס נהרגו על קידוש השם גדולי הדור, ובהם רבי עקיבא, שסרקו את בשרו במסרקות ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים: ״כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך, אפילו נוטל את נשמתך״. יצאה נשמתו ב״אחד״. עמו: רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, רבי ישמעאל כהן גדול, רבי חנניה בן תרדיון שנשרף עם ספר התורה, ״גווילין נשרפין ואותיות פורחות באוויר״, ועוד. קידוש השם שלהם מלווה את תפילות הימים הנוראים עד היום.
- בערך שנת 3900 · 140 לספירה
רבי שמעון בר יוחאי והמערה
מתלמידי רבי עקיבא, שנגזרה עליו מיתה על שדיבר נגד רומא, נחבא עם רבי אלעזר בנו במערה שלוש עשרה שנה, ניזון מחרוב וממעיין ועסק בתורה. משיצא, ״כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף״, עד שלמד שהעולם מתקיים גם על ידי עובדי הארץ. אליו מיוחסים על פי המסורה מדרשי הסוד שנקבצו בספר הזוהר הקדוש. יום פטירתו, ל״ג בעומר, נחוג עד היום בהילולא במירון.
- בערך שנת 3908 · 148 לספירה
דור אושא, שיקום התורה בגליל
לאחר גזירות השמד נתכנסה הסנהדרין באושא שבגליל: רבן שמעון בן גמליאל השני, רבי מאיר, ״שכל הרואהו במדרש כאילו עוקר הרי הרים״, רבי יהודה בר אלעאי ראש המדברים, רבי יוסי בן חלפתא בעל סדר עולם, ורבי שמעון. באושא נתקנו תקנות לקיום האומה, והתורה שבה ופרחה מן האפר.
- שנת 3948 · 188 לספירה
רבי יהודה הנשיא חותם את המשנה
רבנו הקדוש, ״מימות משה ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד״. בראותו שהצרות רבות והלבבות מתמעטים, כינס את כל השמועות והעדויות ממשה מסיני, וערך את המשנה בשישה סדרים: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות, לשון קצרה וברורה שנשנית בכל בתי המדרש. חתימת המשנה היא אבן היסוד של התורה שבעל פה: עליה נבנו התלמודים, ועליה יושב כל בית המדרש עד היום. בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו ואמר: ״גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה״.
תקופת האמוראים והסבוראים
רדו עמנו אל בבל, אל ערי התורה סורא ופומבדיתא ונהרדעא, אל אולמות שבהם יושבים אלפים ובימי הכלה מתמלאים השערים עד אפס מקום. שם, לאור נרות שמן, מתנהל הוויכוח הגדול והמפואר בתולדות הרוח: אביי ורבא, רב ושמואל, שקלא וטריא שנמשך שלושה מאות שנה. בארץ ישראל נחתם התלמוד הירושלמי בצל גזירות, ובבבל הולך ונארג התלמוד הבבלי, ים שאין לו סוף: הלכה ואגדה, מוסר וסוד, משלים וסיפורים ודקדוקי דינים, הכול שזור זה בזה כרקמה אחת. רבינא ורב אשי, סוף הוראה, אוספים את הכול ועורכים וחותמים. אחריהם באים הסבוראים ומלטשים את האבן הטובה. הספר שילווה כל בית מדרש עד סוף הדורות מוכן.
- שנת 3979 · 219 לספירה
רב יורד לבבל, ייסוד ישיבת סורא
רב, רבי אבא אריכא, תלמיד רבי יהודה הנשיא, ירד מארץ ישראל לבבל ומצא ״שדה בור״: ייסד את ישיבת סורא שפעלה כשמונה מאות שנה, והעמיד אלפי תלמידים. בן דורו שמואל, רופא, ואסטרונום ש״נהירין ליה שבילי דרקיעא״, עמד בראש נהרדעא, וקבע: ״דינא דמלכותא דינא״. הלכה כרב באיסורים וכשמואל בדינים. בבבל פרח גם מוסד הירחים דכלה, קיבוץ רבבות לומדים בחודשי אלול ואדר.
- בערך שנת 3990 · 230 לספירה
רבי יוחנן וריש לקיש בטבריה
רבי יוחנן עמד בראש ישיבת טבריה כשמונים שנה, יסוד התלמוד הירושלמי. חברותא מופלאה קשרה אותו עם ריש לקיש, שהיה ליסטים והחזירו רבי יוחנן למוטב ונעשה מגדולי הדור: ״הוה מקשי ליה עשרין וארבע קושייתא ומפרק ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא״. משנפטר ריש לקיש, מיאן רבי יוחנן להתנחם: ״היכן אתה, בר לקישא?״, שיעור לדורות במעלת לימוד של מלחמתה של תורה.
- בערך שנת 4060 · 300 לספירה
אביי ורבא, ״הוויות דאביי ורבא״
הדור הרביעי לאמוראי בבל: אביי, יתום שגדל בבית רבה, ראש ישיבת פומבדיתא, ורבא ראש ישיבת מחוזא. מחלוקותיהם, ״הוויות דאביי ורבא״, הן לב העיון התלמודי, סמל התורה כולה. ההלכה כרבא ברוב המקומות, מלבד יע״ל קג״ם. מבית מדרשם: ״לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה״.
- בערך שנת 4110 · 350 לספירה
חתימת התלמוד הירושלמי
עם הכבדת גזירות רומא הנוצרית בארץ ישראל, נחתם תלמודה של ארץ ישראל, ״תלמוד ירושלמי״, על ידי אמוראי טבריה, בדור רבי מני ורבי יוסי בר בון. ״אווירא דארץ ישראל מחכים״, לשונו קצרה וסתומה, וקדושת הארץ שורה עליו.
- שנת 4119 · 359 לספירה
הלל השני מתקן את הלוח הקבוע
משראה הלל נשיאה, מצאצאי רבי יהודה הנשיא, שגזירות רומא לא יניחו עוד לקדש חודשים על פי הראייה, קידש בחשבון את כל החודשים והשנים עד ביאת הגואל. הלוח העברי, מחזור י״ט השנים בדיוקו המופלא, הוא שאיחד את כל תפוצות ישראל במועדיהן עד היום הזה.
- שנת 4187 · 427 לספירה
רב אשי, עריכת התלמוד הבבלי
״מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד״, רב אשי, ראש ישיבת סורא כשישים שנה, כינס עם רבינא הראשון את כל תלמוד בבל: שקלא וטריא של שמונה דורות אמוראים על סדרי המשנה, הלכה, אגדה, מוסר וסוד. בכל ״ירחא דכלה״ נלמדו מסכתות כסדרן, והדברים לובנו בקהל חכמים עצום.
- שנת 4260 · 500 לספירה
חתימת התלמוד הבבלי, ״סוף הוראה״
עם פטירת רבינא בר רב הונא בשנת ד׳ר״ס נחתם התלמוד הבבלי, ״רבינא ורב אשי סוף הוראה״. מכאן ואילך אין בית דין שיכול לחלוק על דברי התלמוד, שקיבלוהו כל ישראל. הש״ס הבבלי, שלושים ושבע מסכתות של ים החכמה, הוא ספר היסוד של כל בית ישראל: ״כל הלומד תלמוד בבלי, כאילו עוסק בתורה, במשנה ובגמרא כאחד״.
- שנת 4260 עד 4349 · 500 לספירה
רבנן סבוראי
כמאה שנה לאחר חתימת התלמוד פעלו הסבוראים, ״שמסבירים היו את דברי האמוראים״: השלימו סוגיות פתוחות, קבעו את נוסח הגמרא ומסרוה ערוכה לדורות. בימיהם עברו על יהדות בבל גזירות פרס הקשות, והישיבות ידעו עתות סגירה, אך שלשלת התורה לא נותקה.
תקופת הגאונים
מגדל השן של בבל עומד עוד מאות שנים: ישיבות סורא ופומבדיתא בראשות הגאונים, שאליהם זורמות שאלות מכל קצוות תבל, ממרוקו ועד ספרד, מקירואן ועד מצרים. שיירות גמלים נושאות איגרות ותשובות הלכה חצי עולם. רב סעדיה גאון נלחם בקראים ומאיר את אמונת ישראל בספר האמונות והדעות, ורב האי גאון חותם את התקופה בגדולה. בעולם שמסביב קמות ממלכות אסלאם וצומחות קהילות חדשות: בגדאד הגדולה, קירואן, קורדובה שבספרד שבה מתחיל תור הזהב. ארבעה שבויים נפדים בנמלים רחוקים ומקימים מרכזי תורה חדשים, והתורה עוברת מבבל אל אירופה וצפון אפריקה. שרשרת המסירה לא נקטעת לרגע.
- שנת 4382 · 622 לספירה
עליית האסלאם
בחצי האי ערב קמה דת חדשה, וכיבושי האסלאם שינו את פני העולם: רוב מניינו של עם ישראל נמצא מעתה תחת שלטון ישמעאל, בבל, ארץ ישראל, מצרים, צפון אפריקה וספרד. הגלות החליפה צורה, ״ביד ישמעאל וביד אדום״, ומרכזי התורה למדו לעמוד מול אתגרי הדת והפילוסופיה החדשות.
- בערך שנת 4420 · 660 לספירה
ישיבות סורא ופומבדיתא בראש הגולה
שתי הישיבות הגדולות, בראשות הגאונים, היו הסמכות התורנית של כל העולם היהודי. פעמיים בשנה, בירחי כלה, נהרו אלפים ללמוד; שאלות הלכה הגיעו בשיירות מספרד, ממצרים ומאשכנז, ותשובות הגאונים, אלפי ״שאלות ותשובות״, יצאו לכל קצווי תבל. לצדם עמד ״ריש גלותא״, ראש הגולה מזרע דוד, בראש ההנהגה הציבורית.
- בערך שנת 4510 · 750 לספירה
רב יהודאי גאון, הלכות פסוקות
גאון סורא, סגי נהור, מחבר ״הלכות פסוקות״, מראשוני ספרי ההלכה שאחר התלמוד: פסקי הלכה הנוהגים בזמן הזה, מסודרים מן הגמרא. בעקבותיו נתחברו ״הלכות גדולות״ לרבי שמעון קיירא, אבות אבותיה של ספרות הפסק.
- בערך שנת 4630 · 870 לספירה
רב עמרם גאון, הסידור הראשון
לבקשת קהילות ספרד שלח רב עמרם גאון, ראש ישיבת סורא, את ״סדר רב עמרם״, סדר מאה ברכות ותפילות השנה כולה עם הלכותיהן: הסידור הראשון שהגיע לידינו, אבי כל נוסחאות התפילה בישראל.
- שנת 4642 · 882 לספירה
רב סעדיה גאון
נולד במצרים בשנת ד׳תרמ״ב; בגאונותו נתמנה, שלא כמנהג, לראשות ישיבת סורא. לחם מלחמת חורמה בקראים, שכפרו בתורה שבעל פה, ״ענה לכל אפיקורוס״, והכריע במחלוקת הלוח נגד בן מאיר. חיבר את ״אמונות ודעות״, ספר יסוד במחשבת ישראל, תרגם את התורה לערבית, וייסד את חכמת הדקדוק. ״אלמלא רב סעדיה, כמעט נשתכחה תורה מישראל״.
- בערך שנת 4720 · 960 לספירה
ארבעה שבויים, התורה נודדת מערבה
ארבעה חכמים שהפליגו מבבל נשבו בידי שודדי ים ונפדו בקהילות שונות: רבי משה בן חנוך הגיע לקורדובה שבספרד, רבי חושיאל לקירואן, ואחרים למצרים, וכל אחד הקים במקומו מרכז תורה. כך, בהשגחה נפלאה, נדדה התורה מבבל הדועכת אל מרכזיה החדשים, ולא פסקה ישיבה מישראל.
- בערך שנת 4725 · 965 לספירה
רבנו גרשום מאור הגולה
אבי מסורת התורה באשכנז, שבישיבתו במגנצא הונח היסוד ללימוד באשכנז ולפירוש התלמוד. תיקן את תקנותיו המפורסמות, חרם דרבנו גרשום: שלא לשאת שתי נשים, ושלא לגרש אישה בעל כורחה, ״שלא יהיו בנות ישראל הפקר״. ״מאור הגולה, שהאיר עיני הגולה בתורתו״.
- שנת 4798 · 1038 לספירה
פטירת רב האי גאון, סוף תקופת הגאונים
רב האי, בנו של רב שרירא גאון, שאיגרתו המפורסמת היא המקור לסדר מסירת התורה בתקופות התנאים והאמוראים, עמד בראש פומבדיתא ארבעים שנה, וכתב אלפי תשובות לכל תפוצות ישראל. בפטירתו בשנת ד׳תשצ״ח בת תשעים ותשע, שקעה שמשה של בבל כמרכז התורה, ״נפלה עטרת ראשנו״, ועברה ההנהגה לחכמי ספרד, אשכנז וצרפת: תקופת הראשונים.
תקופת הראשונים
שני עולמות, ותורה אחת. בספרד המוארת: חצרות של שיש, שירת רבי יהודה הלוי הנוגה, ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב, והרמב״ם במצרים כותב לאור הנר את משנה תורה, ארבעה עשר ספרים של בדולח. ובצרפת ואשכנז הקרות: רש״י בוורמייזא כותב את הפירוש שילווה כל ילד יהודי לנצח, ונכדיו בעלי התוספות מלבנים כל שורה. אבל התקופה הזו היא גם עמק הבכא: מסעי הצלב שוטפים את קהילות הריינוס בדם, התלמוד נשרף בפריז בעשרים וארבע קרונות, וברחובות ספרד הולכת ומתקדרת האינקוויזיציה. בסופה, בתשעה באב רנ״ב, יוצאים מגורשי ספרד אל הים כשספרי התורה בזרועותיהם. הראשונים כמלאכים, והתורה נודדת עמם לכל אשר ילכו.
- שנת 4800 · 1040 לספירה
לידת רש״י, רבנו שלמה יצחקי
נולד בטרויש שבצרפת בשנת ד׳ת״ת, למד בישיבות אשכנז ושב לעירו. פירושו לתורה, ״פשוטו של מקרא״ עם דברי חז״ל הנבחרים, הוא הפירוש הנלמד בכל בית ישראל, ראשון הספרים העבריים שנדפסו; ופירושו לתלמוד, בלשונו הצחה והמאירה, פתח את שערי הגמרא לכל לומד, ״בלעדיו היה התלמוד כספר החתום״. ״פרשנדתא״, פרשן הדת. נפטר בשנת ד׳תתס״ה.
- שנת 4856 · 1096 לספירה🕯 עם נרדף
גזירות תתנ״ו, מסע הצלב הראשון
המון נוסעי הצלב, בדרכם לארץ ישראל, השמיד את קהילות הריינוס המעטירות, שפירא, וורמייזא ומגנצא. אלפים נהרגו על קידוש השם, ורבים שחטו את עצמם ואת בניהם שלא להיטמע, ״אב שוחט את בנו ומברך על השחיטה״. הקינות על קהילות שו״ם נאמרות עד היום בט׳ באב, ותפילת ״אב הרחמים״ שבשבת נתקנה לזכרם.
- בערך שנת 4860 עד 5060 · 1100 לספירה
בעלי התוספות
נכדי רש״י ותלמידיהם, רבנו תם, הרשב״ם, הר״י הזקן ודורות של חכמי צרפת ואשכנז, יצרו את ה״תוספות״: עיון חריף המשווה סוגיה לסוגיה בכל רחבי הש״ס ומיישב סתירות בדרך הפלפול הישר. מאז ועד היום נדפס דף הגמרא כשרש״י מצדו האחד ותוספות מצדו האחר, ולימוד ״גפ״ת״ הוא לחם חוקו של כל בן תורה.
- שנת 4863 · 1103 לספירה
פטירת הרי״ף, רבי יצחק אלפסי
גדול פוסקי המגרב וספרד, ראש ישיבה בפאס ובאליסאנה. חיבורו ״הלכות הרי״ף״, ״תלמוד קטן״, מלקט מן הגמרא את מסקנות ההלכה, והיה לעמוד הפסיקה: הוא אחד משלושת עמודי ההוראה שעליהם השתית מרן הבית יוסף את השולחן ערוך.
- שנת 4901 · 1141 לספירה
רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי
משורר הקודש הגדול של ספרד, ״ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך״, ומחבר ״הכוזרי״: הגנת האמונה והמסורת במסגרת ויכוח חכם יהודי עם מלך כוזר, המעמיד את יסוד האמונה על מעמד הר סיני שנמסר מאב לבן ברציפות שאינה ניתנת להכחשה. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל, ״לבי במזרח ואנכי בסוף מערב״.
- שנת 4895 · 1135 לספירה
הרמב״ם, רבנו משה בן מימון
נולד בקורדובה בשנת ד׳תתצ״ה; נדד עם משפחתו מפני שמד המייחדים, וישב במצרים כרופא המלך וכנגיד. חיבר את פירוש המשנה, את ספר המצוות, ואת ״משנה תורה״: היד החזקה, ארבעה עשר ספרים המקיפים את כל התורה כולה, ההלכה כולה בלשון צחה ובסדר מופתי, מפעל שאין דומה לו מחתימת התלמוד. ב״מורה נבוכים״ העמיד את יסודות האמונה. שלושה עשר עיקרי האמונה שניסח נאמרים בכל תפוצות ישראל. על מצבתו נחרת: ״ממשה עד משה לא קם כמשה״. נפטר בכ׳ בטבת ד׳תתקס״ה.
- שנת 5002 · 1242 לספירה🕯 עם נרדף
שריפת התלמוד בפריז
לאחר ״משפט התלמוד״ שנכפה על חכמי צרפת, הועלו באש בכיכר פריז עשרים וארבע עגלות טעונות כתבי יד של הש״ס, אבדה שאין לה שיעור בדור שלפני הדפוס. רבנו מאיר מרוטנבורג, עד המעמד, קונן: ״שאלי שרופה באש לשלום אבלייך״, קינה הנאמרת בט׳ באב עד היום.
- שנת 5027 · 1267 לספירה
הרמב״ן עולה לארץ ישראל
רבנו משה בן נחמן, גדול חכמי ספרד בדורו: פירושו לתורה, על דרך הפשט והסוד, מיסודות הפרשנות; חידושיו לש״ס הם עמוד העיון הספרדי. בשנת ה׳כ״ג נכפה עליו ״ויכוח ברצלונה״ מול המשומד פאבלו, וניצח בו בגלוי, עד שנאלץ לגלות מספרד. עלה לארץ, מצא את ירושלים חרבה, ״רבו שוממותיה״, וחידש בה את היישוב והקהילה: בית הכנסת הרמב״ן עומד עד היום. ״ארץ אשר ה׳ אלוקיך דורש אותה תמיד״.
- בערך שנת 5050 · 1290 לספירה
הרא״ש והטור, מאשכנז לספרד
רבנו אשר בן יחיאל, מגדולי אשכנז ותלמיד המהר״ם מרוטנבורג, נמלט לספרד ונתמנה לרב טולדו, וגישר בין מסורות אשכנז וספרד. פסקיו, ״פסקי הרא״ש״, הם השלישי מעמודי ההוראה. בנו רבי יעקב ״בעל הטורים״ חיבר את ״ארבעה טורים״: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט, המבנה שעל פיו ערוכה ההלכה עד ימינו.
- שנת 5151 · 1391 לספירה🕯 עם נרדף
גזירות קנ״א בספרד
פרעות המון מוסת עברו על כל קהילות ספרד: רבבות נהרגו על קידוש השם, ורבים אחרים הוטבלו באונס, ראשית טרגדיית האנוסים. מכאן ואילך הלך מצבה של יהדות ספרד המפוארת והתדרדר, ויכוחי כפייה, אינקוויזיציה, עד הגירוש.
- שנת 5252 · 1492 לספירה🕯 עם נרדף
גירוש ספרד
בשנת ה׳רנ״ב חתמו פרדיננד ואיזבלה על צו הגירוש: כל יהודי ספרד, להמיר את דתם או לצאת. כשלוש מאות אלף יצאו בלא כלום, והיום האחרון שנקבע ליציאה, ז׳ באב, ערב ט׳ באב. דון יצחק אברבנאל, שר האוצר ופרשן המקרא, הנהיג את הגולים בקומה זקופה. קהילת אלף שנות פאר חרבה ביום אחד; הגולים נפוצו לפורטוגל, שם שוב נאנסו בשנת ה׳רנ״ז, לצפון אפריקה, לאיטליה ולאימפריה העות׳מאנית, ונשאו עמם את מסורת ספרד לדורות.
תקופת האחרונים
מגורשי ספרד זורעים את חכמתם בכל אגן הים התיכון, ובצפת שבגליל פורח גן קסום: האר״י הקדוש מגלה את סודות הקבלה בין סמטאות מסולעות, רבי יוסף קארו כותב את השולחן ערוך שיאחד את כל בית ישראל, ופיוט לכה דודי עולה עם שקיעת החמה מבין ההרים. במזרח אירופה קם עולם יהודי אדיר: עיירות שבהן ריח חלות של ערב שבת, ישיבות וולוז׳ין ומיר, הבעל שם טוב מדליק את נר החסידות ורבי ישראל סלנטר את אש המוסר. ובמקביל, בתימן ובמרוקו ובבגדאד ובג׳רבא, חכמי המזרח שומרים על גחלת עתיקה בטהרתה. עולם שלם, מלא חיים וניגון ותורה, שאינו יודע כי בקצה התקופה מחכה החושך הגדול מכולם.
- שנת 5325 · 1565 לספירה
השולחן ערוך, מרן רבי יוסף קארו והרמ״א
מרן רבי יוסף קארו, מגולי ספרד שהתיישב בצפת, חיבר את ״בית יוסף״ על הטור, בירור כל הלכה ממקורה, ומתוכו את ה״שולחן ערוך״, פסק ההלכה על פי הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש. רבי משה איסרליש, הרמ״א מקרקוב, פרש עליו את ״המפה״: הגהות מנהגי אשכנז. השולחן ערוך עם המפה נתקבל בכל תפוצות ישראל, ספר ההלכה המחייב של כלל ישראל עד היום הזה: מרן, מאתיים רבנים סמכו; ״ומשה קיבל תורה מסיני״ ועד שולחן ערוך, שלשלת אחת.
- שנת 5330 · 1570 לספירה
צפת, האר״י הקדוש וחכמת הנסתר
בצפת של המאה הזו נתקבצה חבורת קדושים שאין דוגמתה: מרן הבית יוסף, רבי משה קורדובירו בעל ״הפרדס״, רבי שלמה אלקבץ מחבר ״לכה דודי״, ורבנו יצחק לוריא אשכנזי, האר״י הקדוש, שגילה בשנתיים בלבד, עד פטירתו בשנת ה׳של״ב בן שלושים ושמונה, את שיטת הקבלה המסודרת שרשם תלמידו רבי חיים ויטאל ב״עץ חיים״: עולמות, צמצום, שבירה ותיקון. קבלת האר״י חדרה לסידור, לפיוט ולמנהג, קבלת שבת, תיקון חצות, והיא נשמת פנימיות התורה עד ימינו.
- שנת 5369 · 1609 לספירה
המהר״ל מפראג
רבי יהודה ליווא בן בצלאל, אב״ד פראג, נפטר בשנת ה׳שס״ט. בספריו, גבורות ה׳, תפארת ישראל, נצח ישראל, נתיבות עולם, העמיד משנה סדורה בעומק האגדה ומחשבת ישראל: מהות עם ישראל, התורה, הגלות והגאולה. תבע לימוד מדורג ומעמיק, והשפעתו על כל זרמי המחשבה שאחריו, חסידות, מוסר ועיון, עצומה.
- שנת 5408 עד 5409 · 1648 לספירה🕯 עם נרדף
גזירות ת״ח ות״ט
בפרעות חמיל הרשע ימ״ש נחרבו מאות קהילות בפולין ואוקראינה, ומאות אלפים, ובראשם קדושי נמירוב וטולטשין, נהרגו על קידוש השם. בעל ״שפתי כהן״ (הש״ך), ניצול הפרעות, קונן: ״מגילת עיפה״. כ׳ בסיוון נקבע לתענית. יהדות פולין, מרכז התורה הגדול של אשכנז, ישיבות, ועד ארבע ארצות, הוכתה מכה שלא התאוששה ממנה עד סוף.
- שנת 5426 · 1666 לספירה
משבר שבתי צבי
בשבר הגדול שאחר ת״ח נתפסו המונים למשיח השקר שבתי צבי, שהכריז על עצמו, עד שקהילות שלמות מכרו את רכושן לקראת ה״גאולה״. בשנת ה׳תכ״ו, כשהעמידו הסולטן בין מוות להתאסלמות, המיר את דתו. השבר הנורא לימד את הדורות זהירות ממשיחיות שקר, וחכמי ישראל רדפו עד כלות את שרידי הכת ובראשם את יעקב פרנק.
- שנת 5494 · 1734 לספירה
הבעל שם טוב, אור החסידות
רבי ישראל בן אליעזר, הבעש״ט הקדוש, נתגלה בשנת ה׳תצ״ד בפודוליה. לימד כי ״מלוא כל הארץ כבודו״ ממש, וכי כל יהודי, גם הפשוט שבפשוטים, יקר בעיני המקום, וכי עיקר העבודה בדבקות, בשמחה ובתפילה מעומק הלב. תלמידו המגיד ממזריטש העמיד את דור המייסדים: בעל התניא, חב״ד, רבי אלימלך מליז׳נסק, צדיקי גליציה, ומהם קרלין, ברסלב, וכל בתי החסידות המאירים עד היום. החסידות החייתה רבבות מישראל בדבקות ובשמחת המצוות.
- שנת 5558 · 1798 לספירה
הגר״א, הגאון מווילנא
רבנו אליהו מווילנא, שנפטר בשנת ה׳תקנ״ח, גאון הגאונים, שלא היתה פינה בתורה שלא האירה: ש״ס בבלי וירושלמי, ספרא וספרי, זוהר וקבלה, דקדוק וחשבון. שקד על תלמודו בהתמדה על-אנושית וישן שעות ספורות ביממה. ביאוריו והגהותיו מאירים את כל חדרי התורה. תלמידו רבי חיים מוולוז׳ין ייסד בשנת ה׳תקס״ג את ישיבת וולוז׳ין, ״אם הישיבות״, וכתב את ״נפש החיים״: התורה כיסוד קיום העולמות. מוולוז׳ין יצאו מיר, סלבודקה, טלז, עולם הישיבות הליטאי כולו.
- שנת 5537 עד 5570 · 1777 לספירה
העליות לארץ ישראל, חסידים ופרושים
בשנת ה׳תקל״ז עלתה שיירת חסידים בראשות רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק ויישבה את טבריה וצפת; ומשנת ה׳תקס״ח עלו תלמידי הגר״א, ״הפרושים״, בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב ורבי ישראל משקלוב, וחידשו את היישוב האשכנזי בצפת ובירושלים. ״היישוב הישן״, קהילות של תורה, תפילה ועמל קדושה בארבע ערי הקודש: ירושלים, חברון, צפת וטבריה.
- שנת 5579 · 1819 לספירה
החת״ם סופר והמערכה על חומת הדת
בגרמניה קמו באותם ימים אנשי ה״רפורמה״, שביקשו לעקור את יסודות הדת, לשנות את התפילה והמצוות ולעשות את היהדות כחיקוי לדרכי הגויים, ופתחו בשנת ה׳תקע״ט את היכלם בהמבורג. גדולי ישראל כולם, ״אלה דברי הברית״, יצאו נגדם במלוא התוקף, ובראשם רבנו משה סופר, החת״ם סופר מפרשבורג, שהרים את הדגל: ״חדש אסור מן התורה בכל מקום״, אין לזוז מן המסורה כמלוא הנימה. ישיבתו בפרשבורג היתה הגדולה שבישיבות אשכנז, ותלמידיו העמידו את יהדות הונגריה החרדית לדורותיה. מכוחה של עמידה זו נשמרה היהדות הנאמנה, התורה אחת ואין בלתה.
- בערך שנת 5600 · 1840 לספירה
רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר
רבי ישראל מסלנט עורר את דורו: הלימוד לבדו אינו מתקן את המידות, יש לעמול על יראת שמים ותיקון הנפש בלימוד מוסר בהתפעלות. ״כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן״. תלמידיו, הסבא מקלם, הסבא מסלבודקה, הסבא מנובהרדוק, הטביעו את חותם המוסר על עולם הישיבות כולו: סדרי מוסר, שיחות ומשגיחים רוחניים עד היום.
- שנת 5633 עד 5693 · 1873 לספירה
החפץ חיים
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ״החפץ חיים״, על שם ספרו הגדול על איסורי לשון הרע ורכילות, שחיבר בשנת ה׳תרל״ג. ב״משנה ברורה״, ביאורו לשולחן ערוך אורח חיים, זכה שספרו נתקבל כפוסק המרכזי בהלכות היום-יום בכל בית. צדיק תמים, שכל הדור ראה בו את סמלו: מייסד ועידת ״אגודת ישראל״ הרוחנית, דואג לחיזוק לימוד הכהנים לקראת הגאולה. נפטר בשנת ה׳תרצ״ג בן תשעים ושלוש.
- שנת 5640 עד 5698 · 1880 לספירה
דור של תמורות ונסיונות
המאה שלפני החורבן העמידה את היהדות הנאמנה בניסיונות קשים: ההשכלה והחילון סחפו רבים, ההגירה הגדולה העבירה מיליונים ממזרח אירופה לאמריקה, ותנועות חדשות קראו תיגר על דרך המסורה. מנגד עמדו גדולי ישראל, רבי חיים מבריסק אבי דרך העיון הבריסקאית, האור שמח, רבי חיים עוזר גרודז׳נסקי בווילנא, וישיבות ליטא ופולין, חצרות החסידות ובית יעקב של שרה שנירר (ה׳תרע״ח), שהצילה את חינוך בנות ישראל. ״אגודת ישראל״ נוסדה בקטוביץ (ה׳תרע״ב) לאגד את יהדות התורה.
החורבן והתקומה, דורנו
התקופה הקשה והמופלאה מכולן, ואנחנו בתוכה. היא נפתחת בלילה השחור בתולדות האדם: שישה מיליון קדושים, עולם התורה של אירופה עולה בלהבות, ושארית מובלת אל הכבשנים כשעל שפתיה שמע ישראל ואני מאמין. ואז, כמו ממעמקי התהום, זריחה: מדינת ישראל קמה בארץ האבות, קיבוץ גלויות שלא נראה כמוהו, על כנפי נשרים מתימן ובמבצעים ממרוקו ומעיראק ומאתיופיה. ירושלים מתאחדת והכותל שב לידינו, מלחמות וניסים גלויים, שכול ותקומה כרוכים זה בזה. ועולם התורה, שאמרו עליו שנגדע, פורח כפי שלא פרח מעולם: ישיבות מלאות, סיומי הש״ס ממלאים אצטדיונים, ילדים בכל העולם לומדים את אותו דף גמרא. עם ישראל חי, ומצפה לגאולה השלמה בכל יום.
- שנת 5699 עד 5705 · 1939 לספירה🕯 עם נרדף
השואה, חורבן יהדות אירופה
בשנות ה׳תרצ״ט–ה׳תש״ה עלה הכורת על יהדות אירופה: שישה מיליון קדושים, ובהם מיליון וחצי ילדים, נרצחו בידי הגרמנים הארורים ועוזריהם, על קידוש השם. עולם שלם של תורה, ישיבות ליטא ופולין, חצרות החסידות, קהילות של אלף שנה, עלה בלהבות. גם בגיא ההריגה לא פסקו מסירות הנפש: תפילות בסתר, שמירת מצוות בגטאות ובמחנות, ״אני מאמין״ על סף המשרפות. חשבונות שמים נסתרים הם, ״הצור תמים פעלו״, ועלינו הזיכרון והבניין.
- בערך שנת 5705 · 1945 לספירה🤝 ערבות ואחווה
שארית הפליטה
הניצולים, אודים מוצלים מאש, קמו מן האפר: במחנות העקורים הוקמו מיד חדרים, ישיבות ומקוואות; ניצולים חיפשו איש את שארית משפחתו, והקימו בתים חדשים. גדולי תורה ניצולים, הרבי מקלויזנבורג שאיבד אשתו ואחד עשר ילדיו, ועוד, נשאו את דגל הבניין: ״עוד אבנך ונבנית״.
- שנת 5708 · 1948 לספירה
הקמת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות
בה׳ באייר ה׳תש״ח הוכרזה מדינת ישראל, ומלחמת העצמאות שלאחריה עמדה בנס מול צבאות ערב. בשנים הבאות התקבצו לארץ מיליונים, שארית הפליטה מאירופה, וגלויות שלמות מארצות ערב: תימן, עיראק, מרוקו, וצפון אפריקה כולה, קיבוץ נידחים שלא נראה כמותו מימי עזרא. בתוך התמורות הגדולות שמרה היהדות הנאמנה על דרכה: הקמת עולם התורה, החינוך העצמאי, והעמדת הדת על יסודותיה, מתוך צפייה לגאולה האמיתית והשלמה בביאת משיח צדקנו.
- בערך שנת 5710 · 1950 לספירה
בניין עולם התורה מחדש
החזון איש, רבי אברהם ישעיהו קרליץ, שעלה לבני ברק בה׳תרצ״ג, היה למורה דרכה של היהדות החרדית בארץ: ״דור של תורה יקום מחורבן אירופה״. הרב מבריסק בירושלים, ישיבות פוניבז׳ (הרב מפוניבז׳, ה׳תש״ד), מיר, חברון וסלבודקה נשתלו מחדש בארץ; ובאמריקה העמיד רבי אהרן קוטלר את לייקווד, תורה לשמה בארץ שאמרו עליה שאינה מסוגלת לכך. האדמו״רים, גור, בעלז, ויז׳ניץ, סאטמר, חב״ד, הקימו את חצרותיהם מעפר. ״נצח ישראל לא ישקר״.
- שנת 5717 · 1957 לספירה
מבצע קדש
בחשוון ה׳תשי״ז (1956), לאחר שנים של פיגועי ״פדאיון״ מרצועת עזה ומסיני וסגירת מצרי טיראן, יצא צה״ל למערכה בחצי האי סיני. בתוך כמאה שעות נכבש חצי האי כולו. בלחץ המעצמות נסוג צה״ל, אך שנות שקט יחסי ניתנו ליישובי הדרום.
- שנת 5727 · 1967 לספירה
מלחמת ששת הימים, ירושלים והכותל
בסיוון ה׳תשכ״ז, בשישה ימים, נושעו ישראל תשועה גדולה מאויביהם שקמו לכלותם, וירושלים העתיקה, הכותל המערבי, מערת המכפלה וקבר רחל שבו לידי ישראל לאחר אלפיים שנה. רבבות נהרו אל הכותל בבכי ובתפילה, שריד בית מקדשנו, שהשכינה לא זזה ממנו מעולם.
- בערך שנת 5728 עד 5730 · 1968 לספירה
מלחמת ההתשה
לאחר מלחמת ששת הימים פתחה מצרים במלחמת התשה ממושכת לאורך תעלת סואץ, הפגזות, פשיטות וקרבות אוויר שגבו מאות חללים, עד הפסקת האש באב ה׳תש״ל (1970). גם בגבולות ירדן וסוריה נמשכו פעולות הטרור והתגובה.
- שנת 5732 עד 5736 · 1972 לספירה🕯 עם נרדף
שנות הטרור הבינלאומי, ממינכן עד אנטבה
ארגוני הטרור הפלסטיניים הוציאו את מלחמתם אל העולם כולו: רצח אחד עשר הספורטאים באולימפיאדת מינכן (ה׳תשל״ב), הטבח בעשרים ושניים תלמידים במעלות (ה׳תשל״ד) ושורת חטיפות מטוסים. בשיאן, חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה שבאוגנדה, שם הופרדו הנוסעים היהודים מן השאר. בליל ד׳ בתמוז ה׳תשל״ו הרחיק צה״ל אלפי קילומטרים וחילץ במבצע מופתי את מאה ושניים החטופים, מבצע יונתן, על שם מפקד הכוח יונתן נתניהו הי״ד שנפל בו. ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״.
- שנת 5734 · 1974 לספירה
מלחמת יום הכיפורים
ביום הקדוש בשנה, י׳ בתשרי ה׳תשל״ד (6.10.1973), פתחו מצרים וסוריה במתקפת פתע בשתי חזיתות. בימים הראשונים עמדו כוחות מעטים מול צבאות עצומים, והמדינה כולה עמדה בסכנה, עד שהמערכה נהפכה: צה״ל צלח את התעלה, כיתר את הארמייה השלישית והגיע למרחק שערי דמשק. כאלפיים שש מאות וחמישים חיילים נפלו, ובעם נחרתו האבל וחשבון הנפש. רבים ראו בעמידת הניסים שבתוך המחדל את יד ההשגחה, ״ולא נתננו טרף לשיניהם״, והמלחמה הצמיחה בעם התעוררות של חיפוש שורשים.
- שנת 5742 · 1982 לספירה
מלחמת שלום הגליל, לבנון הראשונה
לאחר שנים שבהן הפגיז אש״ף מלבנון את יישובי הגליל, יצא צה״ל בסיוון ה׳תשמ״ב (1982) למבצע ״שלום הגליל״, הרחיק את מחבלי אש״ף מן הגבול והביא לגירושם מלבנון. המערכה התארכה לשהות ממושכת: ״רצועת הביטחון״ בדרום לבנון, שבה נפלו מאות חיילים במלחמה מתמשכת בחיזבאללה, עד היציאה מלבנון באייר ה׳תש״ס (2000).
- שנת 5748 · 1988 לספירה🕯 עם נרדף
האינתיפאדה הראשונה
בכסלו ה׳תשמ״ח (1987) פרצה ברצועת עזה וביהודה ושומרון התקוממות אלימה, אבנים, בקבוקי תבערה וסכינים, שנמשכה שנים וגבתה חיי יהודים רבים בדרכים ובערים. בעקבותיה באו הסכמי אוסלו (ה׳תשנ״ג), ועמם גל פיגועי התאבדות קשים באוטובוסים ובמרכזי הערים בשנות התשעים.
- בערך שנת 5750 · 1990 לספירה
עליית יהדות ברית המועצות
לאחר שבעים שנות מסך ברזל, שבהן שמרו יהודי הדממה על גחלת היהדות במסירות נפש: מילה בסתר, מצות שנאפו במחתרת, לימוד עברי בסתר, נפתחו השערים, וכמיליון יהודים עלו לארץ. תנועת התשובה הגדולה החזירה רבבות מבנים לשולחן אביהם, ״ושבו בנים לגבולם״.
- בערך שנת 5760 · 2000 לספירה🤝 ערבות ואחווה
מסורת של אלפי שנים בחיי היום־יום בישראל
מסורת של אלפי שנים שזורה בחיי היום־יום בישראל: השבת היא יום המנוחה הכללי במדינה, ולוח השנה העברי, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות, הוא הלוח שעל פיו פועמת המדינה כולה. השפה המדוברת ברחוב היא לשון התנ״ך. רוב מוחלט של המשפחות בישראל עורך ליל סדר, מדליק נרות חנוכה וצם ביום הכיפורים; ברית מילה, בר מצווה, חופה וקדיש מלווים כמעט כל בית; מזוזות קבועות בפתחי הבתים, והכשרות נוהגת במוסדות הציבור ובצה״ל, קשר חי, שלא נותק מעולם, בין העם, תורתו וארצו.
- שנת 5761 עד 5765 · 2001 לספירה🕯 עם נרדף
האינתיפאדה השנייה, שנות הפיגועים
בתשרי ה׳תשס״א (2000) פתחו הפלסטינים במערכת טרור רצחנית: פיגועי התאבדות באוטובוסים, במסעדות, בבתי מלון ובלב הערים. למעלה מאלף יהודים נרצחו, בליל הסדר במלון ״פארק״ בנתניה נטבחו שלושים מיהודים בעיצומו של ליל החירות. במבצע ״חומת מגן״ (ניסן ה׳תשס״ב) שב צה״ל לערי יהודה ושומרון ושבר את תשתיות הטרור, וגדר הביטחון צמצמה את הפיגועים. העם כולו, בתפילה, בתהילים ובחסד, ליווה את המשפחות השכולות: ״בכל צרתם לו צר״.
- שנת 5766 · 2006 לספירה
מלחמת לבנון השנייה
בתמוז ה׳תשס״ו (2006), לאחר חטיפת שני חיילים והרג שלושה בגבול הצפון, יצא צה״ל למלחמה בחיזבאללה. שלושים וארבעה ימים ספגו ערי הצפון כארבעת אלפים רקטות, ומאה עשרים ואחד חיילים וארבעים וארבעה אזרחים נהרגו. גופות החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב הושבו בעסקה כעבור שנתיים.
- בערך שנת 5769 עד 5783 · 2009 לספירה
סבבי הלחימה מול עזה וטרור הרקטות
לאחר ההתנתקות ועקירת יישובי גוש קטיף (אב ה׳תשס״ה) השתלט חמאס על הרצועה, ויישובי הדרום, ובהמשך הארץ כולה, חיו בצל ירי רקטות מתמשך. סבבי לחימה חוזרים, ״עופרת יצוקה״ (ה׳תשס״ט), ״עמוד ענן״ (ה׳תשע״ג), ״צוק איתן״ (ה׳תשע״ד), ״שומר החומות״ (ה׳תשפ״א), לצד מערכת ״כיפת ברזל״ שהפילה אלפי רקטות ובניסי ניסים צומצמו האבידות: ״אם ה׳ לא ישמור עיר, שווא שקד שומר״.
- בערך שנת 5770 · 2010 לספירה🤝 ערבות ואחווה
שומרי מצוות, מסורתיים וחילונים, עם אחד
בישראל חיים זה לצד זה יהודים חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, בשכנות, בתוך המשפחות, במקומות העבודה ובצבא. על אף חילוקי הדעות, חיי היום־יום מפגישים את כולם סביב אותם שורשים עצמם: גם בבתים המגדירים עצמם חילונים רבים מקדשים בליל שבת, מתכנסים לסדר פסח ומלווים את ילדיהם לבר המצווה; שערי בתי הכנסת, שיעורי התורה ושולחנות השבת פתוחים לכל דורש, ותנועת התשובה מחזירה רבבות אל בית אבותיהם. ״כל ישראל ערבים זה בזה״, הערבות ההדדית מתגלה בכל עת מבחן, והיא סוד קיומו של העם: עם אחד, החי יחדיו בשלום ובשלווה סביב מסורת אחת בת אלפי שנים.
- שנת 5784 עד 5786 · 2024 לספירה🕯 עם נרדף
מתקפת שמחת תורה, ז׳ באוקטובר, ומלחמת חרבות ברזל
בבוקר שמחת תורה, כ״ב בתשרי ה׳תשפ״ד (7.10.2023), פרצו אלפי מחבלי חמאס מעזה אל יישובי הדרום. כאלף ומאתיים יהודים נרצחו ביום אחד, הטבח הגדול ביותר בעם ישראל מאז השואה, משפחות שלמות נשחטו בבתיהן ובמסיבה, ומאתיים חמישים ואחד נחטפו לעזה, מתינוקות ועד ישישים. המלחמה שפרצה, ״חרבות ברזל״, התרחבה לשבע חזיתות: עזה, חיזבאללה בלבנון, שהוכה מכה ניצחת, החות׳ים בתימן, ומערכה ישירה מול איראן (סיוון ה׳תשפ״ה). בתוך השבר נגלו גבורה ואחדות שלא נודעו כמותן: רבבות התנדבו, חיילים נפלו בקידוש השם, והעם כולו נאחז בתפילה, בציצית ובתפילין. בעסקאות שלבים שוחררו חטופים, ובתשרי ה׳תשפ״ו (אוקטובר 2025) הושג הסכם שסיים את המלחמה: כל החטופים החיים שבו הביתה, והושבו גם החללים. ״יזכור אלוקים את נשמות הקדושים והטהורים״, והעם, כבכל דורותיו, קם מן האבל ובונה: ״עוד אבנך ונבנית״.
- שנת 5786 · 2026 לספירה
ימינו, דור של תורה
בשנת ה׳תשפ״ו עומד עולם התורה בהיקף שלא היה מאז ימי בבל: מאות אלפי לומדי תורה בארץ ישראל ובתפוצות, ישיבות וכוללים בכל אתר, שיעורי הדף היומי, שסיומי הש״ס שלו ממלאים אצטדיונים ברבבות, חינוך תורני מפואר לבנים ולבנות, וספרות תורנית שופעת שלא נראתה כמותה. עם ישראל חי, נאמן לתורתו כמקדם, ומצפה בכל יום לישועה: ״אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא״.
אודות Jewistory
Jewistory הוא מסע אינטראקטיבי על פני 5,786 שנות ההיסטוריה של עם ישראל, מבריאת העולם ואדם הראשון ועד ימינו, כפי שהיא נמסרה במסורת ישראל מדור לדור: על פי התנ״ך, דברי חז״ל, סדר עולם רבה ומוני הדורות.
התאריכים מוצגים למניין העולם (מבריאת העולם), ולצדם ההמרה למניין האזרחי המקובל (לפנה״ס / לספירה), כדי שגם קורא שאינו מכיר את ההיסטוריה היהודית יוכל להתמצא בקלות. תאריכים משוערים מסומנים ב־~.
האתר נאמן ליהדות המסורה כפי שהיא, התורה שבכתב ושבעל פה כפי שנמסרו מסיני, שלשלת אחת רצופה: משה, יהושע, הנביאים, אנשי כנסת הגדולה, התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים, עד עולם התורה של ימינו.